"הסופרים הללו התעלמו מגיבור מן הסוג הרעב, המותש, שאין לו מקום לישון, ואין לו מושג במי הוא מאוהב […] הסופרים, כמו הפוליטיקאים, משקרים ומכלילים הכללות שאינן תואמות את העובדות". דוד בנדיגר, צעיר כבן תשע-עשרה, סופר בשאיפה, סבור שהספרות הפופולרית מציגה מצג שווא רומנטי שבמרבית המקרים אינו מחובר למציאות. "ספרות חדשה חייבת להופיע, ספרות שאין בה כללים מוכתבים מראש, או חוקי פתיחה. ויושם הקץ להבחנה בין ספרות ופילוסופיה. היא תייצג אנשים על כל מעשיהם, מחשבותיהם, גחמותיהם וטירופיהם. אף שהספרות בחנה תמיד את אופיו של האדם, היא התעלמה כמעט תמיד מחוסר-אופיו של האדם המודרני". יצחק בשביס-זינגר המבוגר, בשנות הששים לחייו, הביא לידי ביטוי ב"הסרטיפיקט" את כל אותם המרכיבים שמנה גיבורו הצעיר.
דוד הוא בן דמותו של הסופר. בנו של רב שהתנער מן העולם הדתי, אחיהם הצעיר ואדום השיער של סופר וסופרת יידישאים, להוט אחר נשים אך לוקה בביישנות משתקת, מתלבט בין כתיבה בעברית וכתיבה ביידיש, מעמיק בהגות פילוסופית, ומבקש לעצמו את ההכרה כסופר בזכות עצמו. בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת, אחרי נסיון כושל להתפרנס כמורה, החליט לנטוש את העיירות הקטנות ולנסות להתמודד עם החיים בורשה שבה נולד. הוא חסר פרוטה, וגם אם מזדמנת לו אחת הוא מצליח בדרך-כלל לאבד אותה. רעב, לבוש בבגדים שראו ימים טובים יותר, בנעליים מתפוררות, הוא מתדפק על דלתות קרובים ומכרים, ונע בין הזיות על גדולה ליאוש.
פתרון למצבו מזדמן לו בדמות סרטיפיקט שישגר אותו לארץ-ישראל. מה יעשה שם בחור חלוש, שלא יצלח לשום עבודה קשה? איך יוכל להתפתח כסופר בארץ שבה יש יותר סופרים מקוראים? לא ברור. אבל הרעיון לפתוח חיים חדשים קורץ לו. אלא שאליה וקוץ בה. הסרטיפיקט רשום על שמו, אך בעצם אינו מיועד לו, אלא למינה, בת למשפחה עשירה שמבקשת להצטרף אל ארוסה שכבר היגר. דוד נדרש להנשא לה, כדי שתוכל לעלות אתו כאשתו, ומתחייב להתגרש ממנה בסוף המסע.
סיפורו של דוד מעת קבלת ההצעה ועד סופה של העלילה הוא סיפורם של היהודים בורשה באותה תקופה, ובהרחבה סיפורם של יהודי מזרח אירופה. אלו הן שנים סוערות. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לא מכבר, והותירה חורבן ומצוקה. הקומוניזם קונה לו מאמינים אדוקים, למרות שיש המתחילים לחוש בצדדיו האפלים. זוהי גם עת של התנערות מאמונות דתיות, ושל שינוי במעמדן של הנשים. דוד, שבגילו הצעיר הוא עדיין בלתי מגובש, קצת נאיבי, ספקני וחקרן, ונתון לטלטלות של מצב רוח, אינו חדל לתהות על סביבתו. "התיבה המפטפטת שבתוכי, זו שחושבת בלי הרף", כדבריו, אינה עוצרת לרגע. הוא מתחבט בשאלות של מוסר, אלוהים, גורל, אנטישמיות, קורא ספרי פילוסופיה, מנסה להיות הוגן והגון ולא תמיד מצליח. למרות שנדמה לעתים כי הוא נסחף עם כל שינוי בזרם, הוא חותר בעקשנות אל המטרה האמיתית היחידה שלו, להיות מוכר כסופר, והוא מודע עד מאוד לפגמיו. "חשתי טינה כלפיו כי נהגתי בדיוק כמוהו", הוא מודה כשהוא מעביר ביקורת על מי שהתגורר בעבר בכוך החשוך ששכר, וכמוהו ניהל פרשיית אהבים עם אחת מבעלות המקום. "אף שאני עצמי חייתי חיים מתירניים, מתירנותן של נשים זעזעה אותי", הוא מעיר במקום אחר, עירני למוסר הכפול.
כמו בספריו האחרים של בשביס-זינגר, השילוב של סיפור פרוע כלשהו עם הגות עובד מצוין. דוד, למרות מגרעותיו, שיכולות להסלח בשל גילו הצעיר, הוא דמות מתחבבת, והיכולת שלו להפוך כל פן בחייו למושא מחשבות מעמיקות מרשימה, ומעניקה לספר מימד רוחני ואינטלקטואלי מעניין.
הספר ראה אור לראשונה ביידיש ב-1967. תרגומה המוצלח של עופרה עופר נעשה מן הנוסח האנגלי שראה אור ב-1992.
מהנה, מעורר מחשבה ומומלץ.
The Certificate – Isaac Bashevis Singer
ספרית מעריב
1993 (1967 יידיש, 1992 אנגלית)
תרגום מאנגלית: עופרה עופר
סקירות ספרים 