תגית: פדופיליה

פוק בת החמש עוברת עם אמה לגור בחברת גבר שלא פגשה מעולם. רכושן הדל נשאר מאחור, הקשר עם אביה נותק מזמן, ושום הסבר לא ניתן לה באשר לתמורה בחייהן. עבור האם הילדותית, רודפת התענוגות הנרקיסיסטית, השינוי מבורך: מחיי דלות ומנסיונות כושלים להסתדר בכוחות עצמה, היא נוחתת אל עושר ללא תחתית. עבור הבת השינוי פותח שער לגיהינום.

קים ון קוטן מספרת על חייה של פוק, שדמותה מבוססת על חברתה של הסופרת, מגיל חמש ועד גיל ארבע-עשרה. הגבר, המציף את האם ואת הבת במתנות יקרות, ואף נישא לאם על פי דרישתה, מתעלל מינית בילדה החל מן היום הראשון. בתמימות מצמררת מספרת פוק, שהתבגרה בטרם עת, על צילומי עירום שנכפים עליה, על חפיפת ראש טקסית שמבצע הגבר, על ביקוריו הליליים, על השירותים המיניים שהיא נדרשת לספק לו. וכל זה תחת אפה של האם שמסרבת לראות. הגבר, שמאלץ אותה לקרוא לו אבא, קובע כללי התנהגות מחמירים, וכופה אותם באלימות. בשל הכללים האלה, ביניהם האיסור להביא חברים הביתה, ומשום שהיא מסתגרת בתוך סודה הנורא, חבריה רואים בה ילדה מוזרה, ואין לה אף נפש חיה שלפניה תוכל לשפוך את לבה. האדם היחיד שעליו היא סומכת, מורה בבית ספרה, מבין שהילדה במצוקה ומגשש לחשוף את צפונותיה, אך אינו מתעקש כשהיא מתקשה להגיב לגישושיו. רק כשהתמוטטות פיזית מביאה אותה לבית-חולים, הרחק מ"אבא", היא מתחילה להפתח. וגם אז היא לגמרי לבדה.

"אהובה קטנה" הוא ספר חונק, קשה לעיכול. למרות זאת, מן הראוי לקרוא אותו, הן בשל איכותו הספרותית, והן כדי לחזור ולהזכיר שילדות כמו פוק סובלות סביבנו יום יום ושעה שעה, ויש לתת את הדעת לסימני האזהרה ולהושיט יד מסייעת.

Lieveling – Kim van Kooten

כנרת זמורה ביתן

2018 (2015)

תרגום מהולנדית: גיא קמפינסקי

וֶייבי, ילדונת קטנה ושברירית, גדלה במשפחה מופרעת. אביה סוחר סמים, שרוב הזמן אינו נמצא פיזית בבית, ועדיין הוא מטיל אימה על אשתו ועל שני ילדיו. אמה חולת נפש, שהטמיעה בבתה פחדים, המונעים ממנה תפקוד רגיל, כמו דיבור בפומבי, אכילה בנוכחות אנשים אחרים, ויכולת לסבול את מגעו הפיזי של הזולת. מגיל צעיר מאוד וייבי שורדת בכוחות עצמה, מבשלת, מטפלת באחיה התינוק, שולחת את עצמה לבית הספר.

קֵלֵן, גבר ענק מימדים, גדל גם הוא בצלו של אב אלים. בבגרותו ביקש להתנתק ממורשת אביו, ואימץ לעצמו את שם משפחתה של אמו, אבל האלימות מוטבעת בו. הוא עובד בשרותו של אביה של וייבי, מזגו החם מערב אותו בקטטות, מהן יוצאים יריביו חבולים, לפעמים מתים.

הגורל הפגיש את השניים. תשומת לבו של קלן, שרכב על אופנועו, הוסחה כשראה בדרך את הילדה דמוית המלאך. האופנוע נפל, קלן נחבט קשות, ווייבי, ללא מלים, נחלצה לעזרתו. אחרי שהחלים בא לבקר אותה, וזועזע ממצבו המוזנח של הבית בו גרה. היחלצות ספונטנית לשיפור תנאי חייה של וייבי – קלן שטף כלים, ניקה קצת, הציע להסיע אותה לבית-הספר – הפכה לקשר אמיץ בין שתי נפשות מיוסרות. במרחב חייו האפורים והאלימים של קלן, וייבי היא הנקודה הנקיה היחידה. בבדידותה האינסופית של וייבי, קלן הוא המבוגר היחיד שמקבל אותה כפי שהיא. בעת פגישתם וייבי בת שמונה, וקלן בן עשרים ואחת. משמצאו זה את זו, שוב אין ביכולתם להפרד. הצורך ההדדי הופך לחברות, החברות מתפתחת לאהבה.

האם יתכן קשר אהבה בריא בין גבר בשנות העשרים לחייו לנערה במחצית הראשונה של שנות העֶשרה שלה? או בניסוח ישיר ובוטה יותר – האם מה שמוגדר בחוק – ובצדק – כפדופיליה, יכול בנסיבות מסוימות להתפרש בדרך אחרת? ברין גרינווד מעמתת את הקורא עם העמדה האינסטינקטיבית השוללת באופן גורף קשר כזה, והתוצאה היא ספר המעורר אי נוחות. מצד אחד, הציפיה מקלן היא להסתפק בתפקיד המלאך השומר של וייבי, אבל מצד שני, קלן עצמו הוא אדם פגוע המייחל לאהבה, לא האיש המסוגל להתמודד עם תשוקתה הברורה של וייבי כלפיו. מצד שלישי, האם וייבי, למרות שנאלצה להתנהל כמבוגרת מילדות, אכן חשה תשוקה, או שמדובר בנסיון נואש, אף כי בלתי מודע, לקַבֵּע את הקשר? כשקלן בכל זאת עושה נסיון קלוש להציב גבולות, וייבי, למודת כאבים ואכזבות, אינה מסוגלת להתמודד עם יחס מסויג מצדו. וכך הם נעים בין מותר לאסור, מתמרנים בסביבה שהיא אדישה ומְגַנָּה בעת ובעונה אחת.

תרגום מילולי של שם הספר הוא "כל הדברים המכוערים והנפלאים", וכוונתו, מן הסתם, לרמוז שהדברים המתוארים כאן עשויים להיראות באחד משני האופנים. השם שנבחר לספר בעברית, "כל מה שקרה שם באמת", מכוון אף הוא לאותו פירוש. מה שקרה שם, ונראה למתבונן מן החוץ, ניתן להיות מובן בדרך מסוימת, אבל מה שקרה שם באמת עשוי לשנות את נקודת המבט.

"כל מה שקרה שם באמת" מספר על אהבה בסביבה של אלימות מטורפת ושל הזנחה פושעת, סיפור נוגע ללב, מטריד ומערער.

All the Ugly and Wonderful Things – Bryn Greenwood

עם עובד

2018 (2016)

תרגום מאנגלית: מרב זקס-פורטל