בפרק הפותח את הספר אומר סטלין לאמו של המספר: "חייבים לשמור על מפלס מתקבל על הדעת של אימה. ומה היא האימה? זו הוודאות המשותפת לכל אדם בברית המועצות, מהפשוט ביותר ועד החזק ביותר, מהאלמוני ועד חברו הקרוב של סטלין, שאין דבר המגן עליו מפני החלטה להוציא אותו להורג, החלטה שיכולה ליפול בכל רגע נתון בלי שמץ של עילה". שמו של הספר מתייחס אולי לאמירה זו, אך הוא תקף גם להוצאות להורג מתוחכמות יותר וגלויות פחות, מבית מטבחו של המשטר הנוכחי ברוסיה. עיקרו של הספר הוא אסון טביעת הצוללת קורסק, והמספר הבדוי, אביו של אחד ההרוגים, מכוון אצבע מאשימה אל פוטין ואל מערכות השלטון המושחתות.
כמה מפרקי הספר מסופרים בגוף ראשון, ואחרים, כלליים יותר, המשמשים רקע לסיפור חייו של פאבל המספר, בגוף שלישי. הספר נפתח בסיפורה של אמו של פאבל, רופאה בעלת יכולת ריפוי במגע ידיה, שנקראה לטפל בסודיות בכאביו של סטלין. היא ובעלה נפלו קורבן לפרנויה האינסופית שלו, כשהתקשה להחליט אם ניתן לסמוך על האשה שלא תשתף את בעלה במשימה שהוטלה עליה. מרביתו של הפרק הוא מונולוגים ארוכים של השליט, המשרטטים דיוקן של פסיכופת. הוריו של פאבל שרדו את התלאות שהומטו עליהם, והוא עצמו נולד כשהתאחדו אחרי מותו של סטלין.
אל פאבל נשוב בראשית המאה העשרים ואחת. פקיד רשמי מופיע בביתו כדי לבשר לו על הפיצויים המגיעים לו ולאשתו בשל מותו של בנם, שהיה אחד משלושה שגופתם לא נמצאה. יחד עם הסכום הכספי, הם מקבלים דירה בסנט פטרבורג וחייבים לעבור לשם. בנוסף, הם נדרשים להתחייב לו ליצור קשר עם עיתונאים זרים. פאבל, שאינו מעונין לעזוב את מקומו, מעלה את האפשרות לקבל את ערך הדירה במקום אותה עצמה. אבל הביורוקרטיה דורשת את שלה, והוא יצטרך לתמרן כדי לעמוד על שלו. בהמשך יפר את חובת השתיקה שנגזרה עליו, וכשיוסיף להרדף על ידי פקידים תפקע סבלנותו, והסובלנות האופיינית לו תתפוגג.
בין פרקי החיים של פאבל ושל משפחתו משולבים פרקים המתארים את התפוררות ברית המועצות ואת מסלול הקריירה של פוטין, המופיע בספר בשם פלוטוב. הוא מוכיח את נאמנותו כשהוא מוצב במזרח-גרמניה, ממש לפני נפילת חומת ברלין, ומעורר תדהמה כשהוא מזנק אל תפקיד ראש הממשלה למרות אלמוניות יחסית. במקביל מתוארות התרחשויות ברוסיה המשתנה, בעיקר עלית כוחם של האוליגרכים, והשחיתות הפושה במרוץ אחר הרווח האישי.
פאבל ומשפחתו "פוגשים" את פוטין באסון הצוללת. אנה, בתו העיתונאית של פאבל, מארחת עיתונאי צרפתי, שבא לחקור את האסון, ופאבל משמש להם נהג ומתורגמן. הצרפתי עתיד לצאת מן החוויה הזו מבולבל – ההשערות נערמות, כולן אבסורדיות אך אפשריות: הצוללת טבעה בגלל התנגשות עם ספינה של נאט"ו, או שהתפוצצה בגלל טורפדו פגום; הטורפדו היה פגום כי המהנדסים הצ'צ'נים שהתלוו לצוללת היו חולית מתאבדים, או שחיבלו בו בדאגסטאן; הצוללת היתה פגומה משום שקציני המטה ספסרו בחלקי החילוף שלה על חשבון בטחונם של אנשי הצוות; עשרים ושלושה האנשים ששרדו את הפיצוץ לא ניצלו משום שביתן החילוץ של הצוללת התעוות ולא ניתן היה לפתוח אותו, או שצוללת החילוץ היתה פגומה ומאוישת בצוות לא מיומן. הפרק הלפני אחרון קובע נחרצות (ולא ברור אם הוא מבוסס על ידע או על השערה), שפוטין העדיף לא להציל איש, כדי שלא יהיו עדים למה שבאמת ארע בצוללת. מסיבות תדמיתיות דחה סיוע זר, ורק חמישה ימים אחרי הפיצוץ איפשר לצוותים אמריקאים ונורבגים להתקרב אל הצוללת הטבועה. עבור השורדים המעטים זה היה מאוחר מדי. לפני שהצוללת נמשתה מן המים, כשנה אחרי שטבעה, החרטום שלה נוסר. האם היה זה נסיון להעלים ראיות?
מבנה הספר, המתקדם כרונולוגית בין פרקים בתולדות רוסיה, נועד, כך נראה לי, להצביע על שרשרת של שחיתות ושל כשלים, ששורשיה בברית-המועצות, ותוצאותיה ברוסיה של היום. הבחירה לפתוח בפרנויה של סטלין ולסיים בזו של פוטין היא השוואה שלא ניתן להתעלם ממנה בין השניים. על אופיו של סטלין הסופר מצביע באמצעות המונולוגים המצמררים שהוא שם בפיו, המעוררים תהיה באשר לקשר שלו עם המציאות ועם עצמו. ועל פוטין הוא כותב בפשטות כשהוא מתייחס לריחוק בינו ובין המכונים מקורביו: כיצד תתכן קרבה כשלו אין קרבה עם עצמו?
"הוצאה להורג שגרתית" הוא ספר מרתק, המשלב בין הפוליטי-היסטורי לסיפור הפרטי של אנשים שמנסים למצוא לעצמם מקום בסביבה מבלבלת ושוחקת. אביטל ענבר תרגם היטב והוסיף הערות. שני ספרים נוספים, השופכים אור על רוסיה, "הצאר החדש" ו"היו זמנים ברוסיה", מומלצים כהרחבה, וגם בפני עצמם.
Une Exécution Ordinaire – Marc Dugain
כנרת זמורה ביתן דביר
2013 (2007)
תרגום מצרפתית: אביטל ענבר
סקירות ספרים 