שבעה הסיפורים הקצרים של הסופר השוויצרי פטר ביכסל, אינם סיפורי ילדים. כלומר, אינם מסוג הסיפורים שהורים יבחרו להקריא לילדיהם. למה הם בכל זאת מקובצים תחת הכותרת "סיפורי ילדים"? כי יש בהם את התמימות הילדותית, את היכולת להתעלם מהמציאות ולהפליג בחלומות, להתעקש על הבלתי האפשרי ולא לחדול לשאול שאלות. את התכונות האלה הסופר מפקיד בידיהם של אנטי-גיבורים, אנשים מבוגרים עד זקנים, אפורים, סגורים בעולמם. בחיי היומיום אולי היינו מגדירים אותם כתמהונים, אבל ביכסל רואה מעבר לתמהונות, מחבב אותם, וגורם גם לקורא לראות את שהוא רואה בהם ואת שהם רואים בעולם. אולי אפילו לקנא בהם במקצת.
אדם אחד, "שלא היה לו עוד מה לעשות, שכבר לא היה נשוי, וכבר לא היו לו ילדים, וגם לא עבודה", רוצה להוכיח לעצמו במו עיניו ורגליו שהעולם העגול, ומתכנן מסע בקו ישר עד שישוב אל נקודת המוצא. איך עושים זאת בעולם שיש בו בתים ועצים ונהרות שאינם מאפשרים הליכה נטולת מעקפים? בהגיון של ילד. איש זקן אחד ש"אין כמעט שום הבדל בינו ובין אנשים אחרים", חש צורך דוחק בשינוי כלשהו, ומכיוון שאין בכוחו לשנות את המציאות, הוא משנה את המילים המתארות אותה. ואיש אחד, שאינו רוצה לדעת דבר, שקוע עד צוואר בלמידת כל מה שניתן ללמוד כדי שיידע מה אינו רוצה לדעת. אלה הן שלוש מן הדמויות כובשות הלב, מכמירות הלב, המאכלסות את הסיפורים הקצרים והממזריים, אם לשאול את הביטוי שבו בחר המתרגם לתאר את הספר.
זהו תרגום שני של הסיפורים (הקודם נעשה על ידי רוני פיסקר ב-1983 תחת השם "מעשיות ילדים"), והוא רואה אור לכבודו של הסופר שהלך לעולמו במרץ השנה. חנן אלשטיין, שתרגומו שוטף ונעים, צירף לספר אחרית דבר, המתארת את יצירתו של הסופר, וכוללת גם את סיפור פגישתם לפני שנים רבות. כדאי לקרוא אותה.
נהניתי ואני ממליצה.
Kindergeschichten – Peter Bichsel
מקום לשירה
2025 (1969)
תרגום מגרמנית: חנן אלשטיין
סקירות ספרים 