ז'ואקים סואריס דה קוניה היה במשך שנים רבות פקיד מכובד על הבריות, אב מסור לבתו, ובעל צייתן לאשתו השתלטנית. כשהבת ואנדה נזכרת בעבר היא מצליחה לשבץ את אביה בתמונות ילדותה, אך נדמה שרוב הזמן לא היה מעורב בחיי המשפחה, עד ליום שבו הפטיר "בהמה" לעבר חתנו ו"מכשפות" לעבר אשתו ובתו, והסתלק לתמיד מחייהן. עשר שנים אחר כך, שנים שבהן המשפחה התביישה במה שהפך ז'ואקים להיות – מלך הנוודים, אלוף השתיינים, קינקאס שואג מים – מגיע שליח לבשר לואנדה על מותו של אביה.
ביצירה קצרה זו, שנפתחת ומסתיימת במוות אך רחוקה מלהיות קודרת, מעמת אמאדו בין הבורגנות המרובעת והשבעה לאנשי השוליים, שוכני הבארים היחפנים של באהיָה. ואנדה, שגדלה להיות בבואה נאמנה של אמה, בעלה הכילי, דודתה ודודה המפוטמים והמלאים בערך עצמם, מלבישים את קינקאס בחליפה מהוגנת, מתחשבנים על כל הוצאה, מתכננים לוויה מהוגנת, ועושים כל שביכולתם כדי למנוע ממכריהם לקשר בינם ובין חבר הפוחזים שהקיף את האב המנוח. חבריו של קינקאס, מנגד, מקלים ראש בכל מה שקדוש, ומבקשים להעניק למת סוף ההולם את החיים שבחר לעצמו.
חיבתו של אמאדו נוטה בבירור אל קלי הדעת, המיטיבים ליהנות מחייהם, ומתנהלים על פי קודים מוסריים גמישים. כל מה שבצדם צבעוני ותוסס וכן, וכל מה שבצד שמנגד מקובע, משעמם ומזויף. אפשר להתעמק באבחנות אלה, ואפשר פשוט ליהנות מן ההומור ומהחן של הסיפור, שכמו מרבית יצירותיו של אמאדו נכתב מתוך אהבה לעירו.
חביב.
A Morte e a Morte de Quincas Berro d’Água – Jorge Amado
זמורה ביתן
1986 (1959)
תרגום מפורטוגלית: מרים טבעון
איורים: פלוריאנו טישירה
סקירות ספרים 