כותרת משנה: המרדף אחרי ספרו של קופרניקוס
"הספר שאיש לא קרא", כך תיאר ארתור קסטלר את ספרו של ניקולאוס קופרניקוס, "על הקפות כיפות השמים" (שיכונה להלן "דה רבולוציוניבוס") ביצירתו "הסהרורים" (שרק חלק ממנה תורגם תחת הכותרת "יוהאנס קפלר"). אוון גינגריץ', אסטרונום והיסטוריון של המדע, התקומם נוכח התיאור המעליב למדי של ספר שהוא אבן דרך בהבנת היקום, ספר שהציג לראשונה ב-1543, שנת מותו של כותבו, את התיאוריה ההליוצנטרית שמיקמה את השמש במרכז היקום, והדיחה את כדור הארץ מן המרכזיות שיוחסה לו עד אז. ב-1970, בעת שהחל להיות פעיל בתכנון חגיגות החמש-מאות להולדתו של קופרניקוס, ערך גינגריץ' תרגיל מחשבתי עם אחד מעמיתיו, ויחד יצרו רשימה של לפחות תשעה אנשים שבוודאות קראו את הספר, כולו או חלקו, בהתבסס על קרבתם לקופרניקוס ועל התיחסויות שלהם לתיאוריה שפיתח. בצרוף מקרים מוצלח מצא גינגריץ' את אחד מעותקי הספר, כשהוא מלא בהערות שוליים של אחד הקוראים, וגילוי זה שלח אותו למסע של כשלושה עשורים, שבסיומו פרסם את "המִפקד", תיאור מפורט של שש מאות ואחד עותקים שאיתר, מאתים שבעים וששה מן המהדורה הראשונה ושלוש מאות עשרים וחמישה מן המהדורה השניה. "אין ספק שארתור קסטלר לא דייק כאשר כתב על 'דה רבולוציוניבוס' שהוא "הספר שאיש לא קרא", ותיאר אותו כ"מועט-המכר הגרוע ביותר בהיסטוריה". דבר אינו רחוק יותר מן האמת. טעות היתה בידו. ועוד איך", כך הוא חותם את הספר הזה שמתעד את מחקרו.
הספר עוסק, כמובן, במשנתו של קופרניקוס, אבל עיקרו הוא המרדף הבלתי נלאה אחרי עוד עותק ועוד עותק. אין המדובר באספנות לשמה – גינגריץ' עצמו מחזיק, להבנתי, בעותק יחיד – אלא במחקר ביבליוגרפי וביבליופילי מקיף, שעולות ממנו מסקנות מעניינות באשר להתנהלות עולם המדע מן המאה השש-עשרה ואילך. מכיוון שהדפסת ספר היתה ענין מורכב, ומכיוון שהספרים הודפסו כאסופת דפים ללא כריכה, בעליהם של העותקים התייחסו אליהם כאל נכס פרטי, שאותם הם כרכו, עיצבו, הוסיפו הקדשות, והותירו הערות שוליים. גינגריץ' מתאר את כל ההיבטים הכרוכים בספרים, החל מהדפסתם וכלה במכירתם לאספנים פרטיים ולספריות, אבל עיקר תשומת הלב מוקדש להערות. לעתים כותבי ההערות היו אנשי שם כמו גיאורג יואכים רטיקוס, תלמידו היחיד של קופרניקוס, או טיכו ברהה. לעתים היו אלה תלמידיהם שהעתיקו את ההערות של מוריהם. עבודת נמלים הושקעה בנסיון לזהות כל אחד מהכותבים, ושביל של קשרים אישיים וקשרי מדע נחשף בתהליך הזיהוי. מכיוון שהספרים עברו ידים רבות במהלך השנים – חלק מן הבעלים הזדהו בשמם והשאירו חותם, חלק התנאו בעצם הבעלות על הספר – ניתן לעקוב אחר יחסי הכוחות וקשרי הגומלין על פני אירופה ומחוץ לה. גינגריץ' מקשר בחן בין ארועי התקופות השונות – תהפוכות פוליטיות, אסונות טבע ועוד – לגלגוליהם של עותקי הספר, מתאר את עולמם של האספנים, וגם של הגנבים, ואת עולמם של ההיסטוריונים המתמקדים בקופרניקוס. הוא מתייחס לצנזורה שהטילה הכנסיה על הספר, ומזכיר את בעלי העותקים שצייתו ומחקו קטעים, את אלה שהתעלמו, וגם את אלה שנקטו דרך ביניים, ביניהם גלילאו ששילב בעותק שלו משפטי הבהרה שהכתיבה הכנסיה, אבל על הקטעים המצונזרים העביר קו דק בלבד שמאפשר את קריאתם. הוא מתאר פכים קטנים מהתנסויותיו שלו במרדף אחר העותקים, ומצליח להפיח חיים בדמויות ההיסטוריות ובחוקרים ובאספנים בני זמננו.
שילוב הסיפור הכמו-בלשי של איסוף כל מה שניתן לדעת על עותקי "דה רבולוציוניבוס", עם רקע מדעי והיסטורי ועם התלהבות אישית, יוצר ספר מרתק, מלהיב ומעשיר. התרגום הופקד בידיו האמונות של עמנואל לוטם, והספר מומלץ בהחלט.
The Book Nobody Read – Owen Gingerich
אריה ניר
2004 (2004)
תרגום מאנגלית: עמנואל לוטם
סקירות ספרים 