מרי לוהאן, שעברה מארגנטינה לארצות הברית עשרים שנה לפני ההתרחשויות המתוארות בספר, חוזרת אל העיר שעזבה. במסגרת ארגון חינוכי, שהקים בן זוגה האמריקאי המנוח, היא מתבקשת לראיין את סגל בית הספר במקום. העיר הזו, בית הספר הזה, הם המקומות העומדים במרכז עינויי הנפש המייסרים אותה. הסיבות שבגינן עברה לארצות הברית עלומות בשלב זה, אך אין ספק שהיו כאובות, שהן עדיין מכאיבות. היא יכלה לסרב לנסיעה – "הייתי צריכה לומר שלא, שזה בלתי אפשרי, שאני לא יכולה לנסוע. להגיד משהו, לא חשוב מה, אבל לא אמרתי" – אבל בתוך תוכה אולי בעצם רצתה בשיבה הזו – "לחכות שמשהו, או מישהו, כוח שלא אוכל להתנגד לו, מצב שאי אפשר לתקן או למנוע יכפה עלי לחזור". כדי להמנע מכאב היא מתכננת בקפידה באילו רחובות לעבור ומאילו להמנע, מייחלת שאיש לא יזהה אותה אחרי תקופת ההיעדרות הארוכה, פוחדת להפגש עם ה"הוא".
מרי לוהאן, שנולדה בשם מריה אלנה פוחול, גדלה כבת יחידה לאם דכאונית, שדכאונה נבע מסיבה שהוסתרה מהילדה, ולאב שלא הצליח להתמודד עם האוירה בבית. נישואיה, שעל פני השטח נראו מוצלחים, היו ריקים מרגשות. במבט לאחור היא יודעת שאף פעם לא היתה מאושרת. תמיד היה לה "מזל קטן" בשפע – כשבמטוס לא התישבה לידה אשה עם תינוק היא חשה ששוב פקד אותה המזל הקטן – אבל את חייה פקדו שיבושים ברמות שונות, עד לשיבוש הגדול מכולם, זה שבגינו קמה יום אחד ועזבה את ארגנטינה. שוב ושוב חוזר בחלקו הראשון של הספר סיפורו של מחסום רכבת שלא התרומם, ושל מכוניות שניסו לחצות את הפסים, כמו בסיוט לילי אובססיבי שאינו מרפה. עם כל חזרה נוסף עוד פרט, ורמזים נשתלים בסיפור הנקרא משום כך במתח, עד שנחשפים סודות העבר.
בליבתו זהו סיפור על חיים שהשתנו ברגע, חיים שיכלו ללכת לכיוון אחר לגמרי אילו קיבלה מרי באותו הרגע החלטה שונה. האם אפשר לתקן את העבר? התשובה שלילית. אבל אולי ניתן ליצור הווה חדש על חורבותיו, להתגבר על פצעים ולקוות לרגעים של אושר.
אולי זהו האושר, רגע להמצא בו, שניה כלשהי שבה המלים מתייתרות, כי יהיה צורך במלים רבות מדי כדי להצליח לספר את הרגע הזה. להעז לקחת אותו בכל ממשותו, ולא להרשות למלים, בקנאותן, לספר עליו, לגרום לו לאבד את עוצמתו.
אי אפשר לקרוא את הספר בלי לחשוב מה היתה הבחירה של הקורא לו נקלע לאותה סיטואציה. האם היה קם ועוזב כמו מרי? האם בכלל ניתן לענות על השאלה הזו בלי להתנסות ממש במה שעבר עליה? מרי אינה מנסה לסנגר על עצמה, ויודעת שהבחירה שלה, שנראתה לה בשעתו הבחירה הנכונה, ושדנה אותה לשנים ארוכות של כאב, התאימה רק לה, ואחרים היו נוהגים אחרת, שהיא עצמה אולי היתה בוחרת בדרך שונה לו יכלה לצפות את העתיד.
כל אדם מגיב בצורה שונה לנוכח התהום שנפערת יום אחד לפניו, הוא יודע שהוא לא יכול לעשות עוד צעד משום שהוא יפול, אבל האפשרויות, הדרכים השונות, הן בדרך כלל רבות יותר מאלה שמדמיין מי שנמצא על המצוק.
כוחו של הספר בכתיבה הבטוחה שלו, בהולכה הסבלנית אל נבכי נשמתה של מרי, באתגר שהוא מציב לקורא לבחון את בחירותיו שלו. כמו ספרה הקודם, "האלמנות של ימי חמישי", גם הספר הזה מטריד, אם כי פחות אפל, וכמוהו הוא כתוב בכשרון רב. מומלץ.
Una Suerte Pequeña – Claudia Piñeiro
תשע נשמות
2016 (2015)
תרגום מספרדית: יוסי טל
סקירות ספרים 