תגית: שאול שילו

בשנת 1808 סילק נפוליאון את מלך ספרד מכסאו, והמליך במקומו את אחיו ג'וזף. המלך החדש ניסה להנהיג רפורמות ולהתחבב על הספרדים, אך בשל היותו זר וכובש נתקל בהתנגדויות. אויביו הספרדים, בתמיכת האנגלים והפורטוגלים, התקוממו נגדו, ובמשך שנים ניהלו מלחמת גרילה (מונח שהנו הקטנה של המילה "מלחמה" בספרדית, ושנטבע לראשונה בשנים אלו) עד 1813, אז נחתם הסכם שלום בין שתי המדינות, והמלך הספרדי חזר לשלוט. פורסטר, מחברם של עשרות ספרי מלחמה היסטוריים, מיקם את עלילת "התותח" על רקע זה.

העלילה מתרחשת בצפון ספרד. שרידי הצבא הספרדי המובס נגררים בקושי בדרכם אל בתיהם, כשאיתם מעט מן הנשק שהצליחו להציל, כולל תותח רב עוצמה. כשאין בכוחם להוביל עוד את התותח, שמשקלו כשלושה טון, הם מגייסים כמה מאיכרי הסביבה, מחרימים עגלה חזקה, ומצליחים להוביל את התותח למחצבה נטושה, שם הוא נשכח לשנתיים תחת ערימת אבנים כמסווה. הצרפתים שולטים באזור באמצעות עשרות עמדות מבוצרות השולטות על הדרכים, ולכוחות הגרילה אין סיכוי נגדם בעיקר משום שלא עומדים לרשותם כלי ארטילריה. כשאיכר, שנידון על ידי הגרילה למוות בעוון בגידה, מנסה להתמקח על חייו, הוא מספר למפקד האזורי על התותח, ופני המערכה משתנים. מפשיטות גנובות, שתוצאותיהן דלות, עוברים אנשי הגרילה למלחמה אסטרטגית, מתוגברת בטווח הארוך ובכוח ההרס של התותח.

חובבי אקשן ייהנו מן הספר, אבל בעיני יש בו מעלות נוספות. הוא מתאר את חייהם של האיכרים באזור, שנרמסים ונבזזים הן על ידי הצרפתים והן על ידי אחיהם הספרדים. הוא נכנס בצורה משכנעת אל נפשם של גיבוריו, ואינו מייפה אותם. לצד תשוקת החירות, המניעים של הלוחמים מגוונים, החל משעמום וכלה באופורטוניזם. הוא עוקב בצורה משכנעת אחרי ההתפתחות באישיות של מי שעלו לגדולה, בעיקר כשניתן בידיהם כוח אחרי הצלחה צבאית, הן בצד הספרדי והן בצרפתי. הנה, לדוגמא, דברים שכותב פורסטר אודות התנהלותו של אחד ממנהיגי הגרילה, קרלוס או'ניל, שהפך שיכור מכוח אחרי נצחון מזהיר:

ובתנאים אלה נוצרה מיד תמונת מצב של שלטון צבאי טיפוסי; המנהיג צמא-הדם, שאינו בוטח באיש, הבודק את הנעשה בכל מקום אפשרי בעזרת גדוד מלשינים; החוג הפנימי של שומרי-ראש אישיים – אנשיהם של יו או'ניל ושל הבילבניטו; החיילים הלומדים במהירות להעריך במה כוחם ולהגדיל את דרישותיהם; שכבת האזרחים ההרוסה, אנשים יראים החוששים להשמיע הגה. תוך שלושה שבועות הגיעה מנהיגותו של קרלוס או'ניל לשיאים אליהם הגיעה האימפריה הרומית רק לאחר מאה שנים.

בספרים מבוססי היסטוריה אני מצפה למצוא נספח שיבהיר מה אמת ומה בדיה. אין נספח כזה בספר, אז פניתי לאינטרנט. "התותח" הוביל אותי ללמוד אודות פרק במלחמות נפוליאון, ואני שמחה על ההזדמנות.

הספר עובד לסרט בשם "הגאווה והתשוקה". מדובר בעיבוד חופשי עד מאוד של העלילה, ובעצם פרט לתותח ולרקע ההיסטורי אין הרבה דמיון בין השניים. לעומת זאת יש בסרט סיפור אהבה, והתגוששות של שני גברים מסוקסים המבקשים לזכות בליבה של נערה נאווה. הוליווד, 1957, אי אפשר אחרת.

בשורה התחתונה: ספר קצבי בעל ערך מוסף, כתוב במיומנות רבה.

The Gun – C. S. Forester

אסטרולוג

2016 (1933)

תרגום מאנגלית: שאול שילו

 

שם מלא: טלני, או הצד השני של המטבע

אני מרגישה מרומה. על כריכת הספר מופיע באותיות גדולות שמו של אוסקר ויילד כסופר שכתב את הספר. למעשה, אין שום הוכחה שאכן הספר נכתב על ידו. הטקסט שעל הכריכה האחורית מזכיר את המחלוקת סביב זהות המחבר, אבל קובע – לא ברור על סמך מה – שהיצירה היא "גולת הכותרת של כתיבתו", ואני, בתמימותי, האמנתי. כשהספר נראה לי ירוד, חשבתי תחילה שהאשמה היא בתרגום הקלוקל, והוא קלוקל מאוד, אבל כשמצאתי בספר רק צל חיוור וזניח של השנינות והברק הוויילדי, התחלתי לחשוד, וחיפשתי מידע ברשת. ובכן, "טלני" אינו מופיע ברשימת עבודותיו של אוסקר ויילד בפרויקט גוטנברג ובערך של הסופר בויקיפדיה; בערך המוקדש לספר נכתב שיש הסכמה רחבה על כך שהספר נכתב על ידי צוות של כותבים; מאמר מאת פרופסור לספרות אנגלית שולל את היחוס של הספר לוויילד; ועוד. ספרות ארוטית אינה הסוגה החביבה עלי, ולולא ויילד לא הייתי בוחרת לקרוא את הספר הזה. בדיעבד מסתבר שלא הייתי מפסידה דבר.

העלילה בקצרה: בפריז של המאה ה-19 מתאהב קאמיל דה גרייה בפסנתרן רנה טלני. הספר מתאר בארוטיות על סף הפורנוגרפיה את נסיונותיו המיניים הלא מוצלחים של קאמיל עם נשים, ואת יחסיו מלאי התשוקה עם רנה. הספר נע בין בתי בושת מצחינים לסלונים מפוארים, בין יחסי אהבה ליחסי ניצול, בין אהבה בשניים לאורגיות בכחנליות.

התרגום, כאמור, קלוקל. בתחילה סימנתי לעצמי מראי מקום כדי להדגים את הליקויים, אך כשאלה הצטברו הרמתי ידים. הנה רק שתי דוגמאות להמחשה:

עם שקמתי הרגשתי כל כך חלש ומותש שכאילו הלכתי כשאני שרוי בטראנס.

מיד עם שטלני ראה אותי, השתחרר הוא בבת אחת מאחיזתו של בריאנקורט.

נסתפק בזה, ולא ארחיב על בחירות עריכה תמוהות.

ייאמר לזכותו של הספר, שהוא אינו מותיר את ההומוסקסואליות בשטח המין בלבד, אלא מוצא לנכון להדגיש גם את הקשר הנפשי שבין בני הזוג:

היתה זו גם הנפש הנכספת להפגש עם נפש אחרת, היוצאת אל נפש אחרת. היתה זו הערגה של החושים, ושיכרון משוגע של המוח.

כמו כן ניתנת כאן הזדמנות להציץ אל המתחולל בנפשו של הומוסקסואל בתקופה שבה נטיות לבו הוגדרו כחטא. וכך נכתב על רגשותיו ועל תפיסתו את עצמו:

טבעו בוודאי אינו טוב יותר מכיוון שלא נתן להם ביטוי. הוא רק מרמה את עצמו ומאחז את עיני הכל בכך שהוא מתיימר להיות מה שאינו; אני יודע שנולדתי סדומאי, הליקוי הוא במבנה שלי, לא שלי עצמי […]

פשע נתעב זה נגד הטבע כפי שהורו לנו באמת לא רק האלים עצמם, אלא גם כל האנשים הגדולים של הזמנים הקדומים […]

אני, כמובן, הסתכלתי על כך כעל דבר מפלצתי, חטא […] הרבה יותר גרוע מעבודת אלילים. ואף על פי כן, הייתי חייב להודות שהעולם – אפילו לאחר שערי הכיכר נהרסו – שגשג באופן משביע רצון למרות סטיה זו.

ופה ושם מצאתי בספר משפטים בודדים שיכלו להכתב על ידי וויילד, כמו זה שבעמוד האחרון:

אם החברה אינה דורשת ממך להיות טוב במהותך, היא תובעת ממך לתת הצגה טובה של מוסריות, ויותר מכל, להמנע משערוריות.

הספר שלפנינו ראה אור באותה הוצאה ובאותו תרגום, רק בכריכה שונה, ב-1998.

בשורה התחתונה: לא אהבתי

Teleny or the Reverse of the Medal – Oscar Wilde

אסטרולוג

2014 (1893)

תרגום מאנגלית: שאול שילו