להיות יחד, זה הכל / אנה גאבאלדה

97010

לפנינו אגדה אורבנית.

קאמי, אשה צעירה, ציירת שאינה מציירת, עובדת בניקוי משרדים, ונוטה לאנורקסיה, נמצאת בנקודת שפל בחייה. פורש עליה חסות פיליבר, גבר צעיר, הסובל מביישנות קיצונית ומגמגום, היסטוריון שאינו עוסק במקצועו, ומתפרנס ממכירת גלויות במוזיאון. בדירתו המוזרה של פיליבר מתגורר פרנק, לכאורה פושטק אופיני – אופנוע רועש, מעיל עור, מצעד של בחורות, ופה שופע קללות – ולמעשה טבח מוערך. השלושה הם סוג של מלאכים – קאמי בעלת הלב החומל, פיליבר שאוסף אליו את שני האחרים, ופרנק המטפל בסבתו – והסיפור שלהם הוא סוג של אגדה. בשוליים של פריס, בתוך הרעש והלכלוך וקשיי החיים, הם יוצרים אי בודד של אהבה, ומצליחים להקרין ממנה גם על סביבתם.

בתחילה לא התחברתי לעלילה, וחשבתי שאולי סיפור התבגרות של צעירים מנוכרים לא מדבר אלי. אחר-כך חשבתי שאולי הסגנון המינימליסטי מונע ממני להכנס לעלילה. נזכרתי שקראתי פעם השערה שאנה גאבאלדה היא סופרת של סיפורים קצרים, משום ש"הייתי רוצה שמישהו יחכה לי באיזשהו מקום" הוא ספר נפלא, ו"אהבתיה" פחות. הרגשתי שהעלילה מופרכת – שלושה טיפוסים מוזרים שמתגלים כאנושיים ונורמלים יותר מכולם, ומה הקטע שלה עם כל טוב הלב השופע הזה? אבל בהדרגה התאהבתי, וידעתי שגם אם הספר ככלל לא ימצא חן בעיני, את שלושת האנשים האלה אני לא אשכח.

יש לי כמה וכמה דברי ביקורת על הספר. לדוגמא, לקראת הסיום מופיעה בו תמונה שכמו הועתקה מתוך "עפיפונים", ולא כל-כך נדבקה לספר (אבל גיבורת הספר אוהבת את רומן גארי, אז אולי יש כוונה נסתרת בתמונה הזו). ויש עוד תמונה שדומה להביך לקטע מתוך הסרט "החתונה של החבר שלי". דוגמא נוספת, הדמות של הסבתא לא מספיק ריאלית לדעתי. אבל בסך-הכל הביקורת השלילית היא נקודתית, ולא נוגעת למכלול. הספר, כדרכו של סיפור אגדה, בא להעביר מסר של אהבה ושל תקווה, ואת זה הוא עושה מצוין.

על בסיס הספר הוסרט סרט בשם "ביחד זה הכל" בכיכובה של אודרי טוטו.

Ensemble, C`est Tout – Anna Gavalda

הוצאת שוקן

2006 (2004)

תרגום מצרפתית: חגית בת-עדה

בחסד עליון / גבריאל נסים

pic_header_488

הספר נסוב סביב דמותו של שופט בית המשפט העליון משה בייסקי ז"ל, בדגש חזק על פעילותו בועדה של "יד ושם" לקביעת הזכאים לתואר "חסיד אומות העולם". בייסקי עצמו עבר את מוראות השואה על בשרו יחד עם שני אחיו (הוריו ואחותו נספו בשלב מוקדם), ושלושתם ניצלו בזכות אוסקר שינדלר. סיפור חייו באותה תקופה מובא בחלק הראשון מבין שני חלקי הספר. במשך שנים, כמו ניצולים רבים, לא דיבר על מה שעבר, עד שנקרא להעיד במשפט אייכמן. אחרי המשפט יצר קשר מחודש עם שינדלר, ופעל רבות לתמיכה בו. בייסקי הצטרף לועדה תחילה כחבר, ולאחר פרישת השופט לנדוי מתפקידו כיו"ר נבחר להחליפו.

כמה מלים על הסגנון ועל איכות הכתיבה, למרות שזה לא מה שחשוב, אבל בכל זאת זהו בלוג ספרים… גבריאל נסים הוא סופר, מסאי ומייסד כתב-עת איטלקי. הספר אמור להתמקד בשאלות המהותיות שאיתן מתמודדת הועדה, ורוב הזמן הוא עושה זאת, אבל ניכר שהכותב ביקש לחבר שיר תהילה לבייסקי, ולפעמים הוא מתבלבל בין חשוב לשולי, וכל הזמן טורח להאיר אותו כדמות מושלמת. פה ושם עושה רושם שיותר חשוב לו לומר מה חשב בייסקי על כל מקרה שנדון בועדה, מאשר להשאיר את הבמה למקרים עצמם. מאוד הפריע לי שהוא לא הצליח להחליט באיזה שם לקרוא לגיבורו, והוא נע בין משה הפמיליארי לבייסקי הפורמלי יותר ול"שופט החסידים" הנלעג משהו. אבל כאמור, אלה רק כמה דברים "טכניים" שהפריעו לי, ומכיוון שהנושא חשוב אפשר להעלים מהם עין.

המסר של רעיון חסידי אומות העולם הוא מסר של תקווה. בתוך האפלה היו אנשים שידעו לומר לא לרשע, שגילו הומניות תוך סיכון עצמם. הסופר מצטט מספרה של אתי הילסום, שבו טענה ששנאה מרעילה את השונא, וייחלה למצוא גרמני שתוכל לאהוב. בהקשר זה מוזכרים שני ארועים תנ"כיים – הצלת משה ע"י בת פרעה, והמו"מ שניהל אברהם עם אלוהים להצלת סדום ועמורה. המסר של הועדה דומה: יש לחפש את הטוב, לזכור אותו, להעלות אותו על נס. זאת בנוסף לחוב המוסרי הפשוט והמובן מאליו שיש לניצולים, ולמדינה כמייצגת העם, כלפי המצילים.

הספר מגולל את ההיסטוריה של תפיסת "מיהו חסיד", החל בהגדרה המצמצמת של "מי שסיכן חייו להצלת יהודים", עד להגדרה רחבה יותר שכוללת אנשים שהעלו קורבן אישי כדי להציל אחרים. דיון נרחב, ומעניין במיוחד, התקיים, ומן הסתם עדיין מתקיים, באשר לאנשים שקשה להגדירם כחסידים בשל אישיותם ומעשיהם הגבוליים. שינדלר, לדוגמא, נופל לתוך הויכוח הזה: האיש היה חבר במפלגה הנאצית, נהנתן, שתיין, נואף, חובב פרסום וכבוד. טענו נגדו שגזל מפעל מבעליו היהודים, שהעסיק יהודים בגלל העלות הזולה של עובדי הכפיה. וכנגד אלה עומדת לו העובדה שהציל את עובדיו, שהופיע לו פתאם באושוויץ לחלץ קבוצת עובדות, שנסע באמצע הלילה לחפש תפוחים עבור עובדת שחפנית גוססת שמשאלתה האחרונה היתה לאכול תפוח. מלחמה עזה ניטשה סביב מועמדותו לתואר חסיד. בספר מובאים מקרים רבים מרתקים מסוג זה ואחרים, וכל אחד מהם פותח חלון אל גיבור נוסף. לדוגמא, סופרת פולנית אנטישמית, שלא הסתירה את דעותיה הנתעבות (היהודים הם גזע נחות ומעצבן, פולין צריכה להיות נקיה מיהודים), אבל יצאה חוצץ באומץ נוכח הרצח ההמוני, וייסדה תנועה מחתרתית שהצילה מאות יהודים. היא לא חזרה בה מהאנטישמיות, ועדיין דגלה בדעה שאחרי המלחמה היהודים יצטרכו למצוא להם מקום מחוץ לארצה, אבל כאדם לא יכלה לשאת מעשי הרשע. כל חסיד וסיפורו המרתק, חלקם הגדול מעוררי השתאות על האומץ ועל ההקרבה.

בייסקי חלם להוציא לאור אנציקלופדיה מפוארת ובה כל הסיפורים, אבל חלומו לא התגשם. באתר "יד ושם" החלו להעלות חלק מהם.

בסיכום, למרות המגרעות זהו ספר מרתק ומרגש.

Il tribunale del bene – Gabriele Nissim

הוצאת שוקן

2007 (2003)

תרגום מאיטלקית: ארנו בר