תגית: שלומית אריאל

הרופא הבריטי, ד"ר סונדרס, חי כבר שנים בדרום מזרח אסיה, מנותק ממולדתו, ומטפל בתושבי המקום. ככל הנראה נמחק מרשימת רופאי בריטניה, לא ידוע למה, אבל הוא מרוצה מחייו, אינו מתרפק על העבר, ורואה במקומו הנוכחי בית. מכריו מחבבים אותו, הוא מוערך כרופא וכאדם, וכפי שיאמר במהלך שיחה לקראת סיומו של הספר, הוא ניחן ביכולת לקבל כל דבר בהשלמה. כך מתאר הסופר את דמותו: "ד"ר סונדרס התעניין בבריות לאו דווקא מן הבחינה המדעית ולאו דווקא מן הבחינה האנושית. כל חפצו היה לבדר בהם את נפשו. הוא צפה בזולתו בשוויון נפש, וההנאה ששאב מגילוי מורכבויותיו של האדם לא נפלה במאומה מן ההנאה שעשוי מתמטיקאי לשאוב מפתרון בעיה. הוא לא השתמש במידע שהפיק. קורת הרוח שלו היתה אסתטית".

כשמצא עצמו על אי מרוחק, אליו נקרא לטפל בעיניו של סוחר עשיר, נקרתה לו ההזדמנות לצפות בבריות חדשות שעוררו את סקרנותו. להוט לשוב אל מקומו, וחסר סבלנות להמתין לספינה שתאסוף אותו, ביקש מרב החובל ניקולס לעלות על ספינתו הקטנה שתקרב אותו אל יעדו. ניקולס מעורר את התעניינותו של סונדרס, שמזהה בו את הנוכל העליז, איש מקצוע מן המעלה הראשונה, אך קפריזי שקשה לבטוח בו. אבל מי שמעורר בו סקרנות אמיתית הוא פרד בלייק, הצעיר הנלווה אל ניקולס. נראה בבירור שפרד אינו מעוניין בנוסעים נוספים על הספינה, למעט ניקולס וארבעה אנשי צוות, ומהתנהגותו עולה שהוא מסתיר סוד. ניקולס הדברן מספר שמישהו בסידני שילם לו כדי שיקח אתו את פרד להפלגה ארוכה, ללא יעד מסוים, אך הוא עצמו אינו יודע מה המניע לכך, ולמען האמת ממש לא אכפת לו.

אציין פה במאמר מוסגר, כי עד מחצית העלילה בערך לא ניתן כל רמז באשר למניע, ומשם ואילך השערותיו של הרופא הופכות מוצקות יותר, עד שפרד מתוודה לבסוף מרצונו. מי שמבקש ליהנות מתהליך החשיפה טוב יעשה אם ידלג על ההקדמה שכתב הסופר, ובה סיפר על ההשראה לדמותו של פרד, כולל המניע וכולל מה שעלה בגורלו של הצעיר.

אחרי שיט מטלטל בים סוער, שמנער את הרופא מאדישותו, הם עוגנים באי, שבו מזדמנות לו דמויות נוספות לתצפיותיו. השלושה פוגשים את פריט', בעל מטעים שירד מנכסיו, ושקוע ראשו ורובו בשירה פורטוגלית; בתו לואיז המנהלת, בשלווה, כך נדמה, את משק ביתו; ואריק, דֶני ענק טוב לב, שמאוהב בסביבתו, ומאוהב אף יותר בלואיז. האידיליה השורה על המקום עתידה להתנפץ, וכשתתרחש טרגדיה יסכם השוטר המקומי: "הם טועים בבואם לחיות בגפם במקום שכזה. שוקעים במחשבות. נתקפים געגועים לבית. החום מתיש. ויום אחד אינם יכולים עוד לשאת זאת ופשוט תוקעים להם כדור בראש".

עוד דמות מעניינת בספר, זו של אה-קיי, המשרת המקומי של ד"ר סונדרס, תמיד מחייך, תמיד ממלא את תפקידו. נראה שהוא היחיד שאת אישיותו הרופא אינו מתאמץ לפצח. עלו בזכרוני הדברים שכתב מוהם ב"אה קינג" אודות מגבלותיו של הסופר שאינו בן המקום. הוא "יכול לנחש חלק ניכר מהנעשה בנפש בן העם האחר, משום ששניהם שייכים לגזע האנושי, אולם נותר חלק רב, אולי העיקרי והחשוב ביותר, בנפש הזר אשר עדיו אין למחבר האמור כל אמצעי מגע וגישה".

עלילת הספר מתנהלת בעצלתיים, רווית שיחות, הרהורים ותיאורי סביבה ואווירה. לקראת סיומה מתרחשת, כאמור, טרגדיה, שאחת מתוצאותיה היא מעין עימות בין שלוותו האדישה והמשלימה של הרופא לשאיפות התוססות של הצעירים. "עד מהרה, כאותו אדם על אי בודד, תלמד לוותר על הרצוי ולהפיק את המירב מן המצוי. מעט שכל ישר, מעט סובלנות, מעט חוש הומור – ואין לך מושג מה בנוח תוכל לחוש עצמך על כוכב הלכת הזה", כך אומר הרופא. ופרד מגיב: "השלמה? זה המקלט של המנוצחים". ובשיחה נפרדת אומרת לואיז: "איני רוצה לחיות את חלומו של אחר. אני רוצה לחיות את חלומי שלי".

כמו ספריו האחרים של סומרסט מוהם, גם הספר הזה שופע אבחנות מעניינות על נפש האדם, ומשלב במיומנות את חווית החיים בעולם זר הרחק מן המולדת עם תיאורי הטבע ועם עלילה מושכת.

מומלץ.

The Narrow Corner – Somerset Maugham

זמורה ביתן

1990 (1932)

תרגום מאנגלית: שלומית אריאל