תגית: שרה וינמן

חצאי ספוילרים בסקירה

"כשאלוהים היה ארנב" הוא ספר ביכורים הנופל לשתי המלכודות הקלסיות של סופרים מתחילים: הרצון להכיל בתוך ספר אחד תכנים שיספיקו לשלושה, ושימוש בטריקים שהטכניקה בהם בולטת ומשתלטת על הסיפור.

אז מה היה לנו מצד התוכן, או בעצם מה היה לאלי, שמפיה מסופר הספר? אב דכאוני שמתייסר בגלל התאבדות של עדה במשפט שבו שימש סנגור. דודה לסבית שמאוהבת באם, ואם מאוהבת גם בבעלה וגם באחותו. שכן יהודי זקן חולה נפש שמתחזה לניצול שואה, ומבצע איזשהו אקט לא ברור של התעללות מינית באלי. אח הומו שמאבד את אהובו. אהוב אבוד שנחטף למטרות כופר. חברה תמהונית, בת לאם ששוכבת עם כל העולם. בן זוג של האם שמתעלל בחברה. חברה שרוצחת בעל מתעלל. חבר משפחה הומו מזדקן. חברתו האקסצנטרית של החבר. נהג פרטי עם עבר פלילי מסתורי. שוד אלים בניו יורק. ואם ניו יורק, אז כמובן מגדלי התאומים. אובדן זכרון. עוני והתעשרות פתאומית. ועוד כהנה וכהנה, וכל זה נגוע בהבלחים של מיסטיות מגוחכת.

ומצד הכתיבה: הספר כתוב רוב הזמן בערפול מכוון – בחירה די מוזרה ולא הגיונית כשמדובר בסיפור בגוף ראשון: או שאת מספרת או שלא. השיטה המייגעת הזו לומר רק חצאי דברים, שנועדה מן הסתם ליצור מעין מתח, לא עוררה בי שום ענין לדעת מה קרה באמת. בעיתיות נוספת היא בקווי העלילה המרובים מדי, שלא משתלבים לכלל סיפור חיים בעל אמירה.

חבל, כי גרעין הספר יכול היה להבשיל לכדי יצירה משמעותית ונוגעת ללב. במרכז העלילה מדובר בילדה שלא משתלבת, ילדה חושבת, לא שטחית, שיש לה קשר עמוק עם אחיה הבכור ועם ילדה אאוטסיידרית ממשפחה לא מתפקדת. יש בספר קטעים רבים שכתובים יפה לכשעצמם, יש כמה הברקות, יש לכותבת כשרון להעמיד סצנות עצובות לצד סצנות משעשעות. הבעיה היא בחיבור ובעומס.

When God was a Rabbit – Sarah Winman

כנרת זמורה ביתן

2012 (2011)

תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי