כותרת משנה: חייו ויצירתו של פנחס מינקובסקי

פנחס מינקובסקי יליד 1859, היה חזן, מלחין, מרצה וכותב, שפעל במשך כחמישה עשורים במקומות שונים באוקראינה, ברוסיה ובארצות-הברית, מהם שלושים שנה באודסה, שם שימש כחזן ראשי בבית הכנסת של יוצאי ברודי. מכיוון שהתנגד נמרצות להקלטת יצירות חזנות, לא ניתן לשמוע אותו כיום, אבל הוא הותיר כמה יצירות מולחנות, ביניהן "שיר עד" ו"שיר המעלות" (את האחרון יש המייחסים ליוסל'ה רוזנבלט שהקליט אותו). כמו קולו, גם רבים מכתביו אבדו, בעיקר בשל האופן בו נאלץ בסופו של דבר לחמוק מאודסה מחמת מצוקות המהפכה הבולשביקית. ענת רובינשטיין חקרה את חייו ואת פועלו בהתבסס על ספר אוטוביוגרפי שכתב, "מִסֵּפֶר חיי", על מאמרים שנותרו, ועל דברים שכתבו אודותיו בני תקופתו.

דמותו של מינקובסקי מעניינת במיוחד בשל הדואליות שאפיינה אותו, ורבים מבני תקופתו, שחיו על קו התפר שבין מסורת למודרנה. "המשכיל היהודי חי במתח מתמיד בין מה שהשאיר מאחור, בין המטען התרבותי, החינוכי והדתי שבנה את אישיותו בשנותיו הצעירות, ובין חייו הבוגרים, שאותם בחר לנתק מעברו "המיושן" ולהפנות את פניו אל העתיד, אל המודרנה והקדמה", כותבת רובינשטיין, ומבחינה בין ההשכלה היהודית-גרמנית, שעסקה בשאלות תיאולוגיות, להשכלה היהודית-רוסית שלא נתפסה כתנועה לשינוי דתי. מינקובסקי מגלם זאת באופן בו ניהל את הקריירה המשגשגת שלו. מצד אחד דבק בטקסטים הדתיים, ועשה הבחנה ברורה בין קודש לחול (כמו בהתנגדותו להקלטות וגם למופעי חזנות פומביים). מצד שני, כפי שסיפר, "הנהגנו עוגב ומקהלת נשים, וערכנו שינויים בנוסחאות העתיקות, כך שנהגו לומר עלינו: מי שרוצה לשמוע מוזיקה של היהדות הרפורמית, חייב ללכת למקדש הברודיים. כל הפרופסורים מהקונסרבטוריון המלכותי, כל אומני האופרה הרוסים והאיטלקים, כולם נהגו להשתתף בתפילות. כל הגנרלים ופקידי הממשל, כמו גם הנסיך פון אלדענבורג ורעייתו, אחותו של אלכסנדר השלישי, כולם פקדו את התפילות והיו מלאי התפעלות". תושבי אודסה – "עיר חביבה, עיר עליזה, עיר 'גנבית' הייתה העיר", כפי שתיאר אותה זאב ז'בוטינסקי, יליד המקום – היו להוטים אחר מוזיקה, וחידושיו של מינקובסקי משכו רבים. למותר לציין שהיו מתנגדים לשינויים הללו, כמו גם לעובדה יוצאת הדופן של פניו המגולחים של החזן הראשי, אבל בני ברודי, שאימצו כבר בעיר מולדתם אורח חיים משכילי, ביקשו לתת לו ביטוי גם במקומם החדש.

אודסה של אותה תקופה היתה גם אחד ממרכזי הספרות הפוריים והמשפיעים ביותר בעולם היהודי המודרני. מינקובסקי השתלב היטב בחברה זו, ופרסם מאמרים רבים בעיתונות היהודית והעברית בנושא מוזיקה יהודית וחזנות, בהם פרס את משנתו ביחס למשמעותם של תהליכים שעברה המוזיקה בבתי הכנסת בעקבות ההשכלה, מעמדה של החזנות, המוזיקה בהקשר של ההתעוררות הלאומית היהודית, חינוך מוזיקלי ושאר ענייני השעה. הוא שימש גם כפרופסור למוזיקה יהודית ומרצה לתולדות המוזיקה בקונסרבטוריון יהודי, היה מזכיר חבורת זמיר, שעם חבריה נמנו טשרניחובסקי, ביאליק ואחרים, והיה פעיל באגודת תרבות שתמכה בבתי ספר עבריים.

חייו של מינקובסקי, למרות הצלחתו, לא היו קלים מבחינה אישית, וגם הקריירה שלו נתקלה פה ושם בקשיים. אחת המשרות הראשונות שלו היתה בבית-כנסת בחרסון, שם נקלע אל מה שכונה "קהילה אוכלת חזניה", עם קהל שהיה מפוצל באהדתו לשני החזנים ששימשו יחדיו לפניו, ומאוחד בציפיתו למפלתו של החזן החדש. "המצב היה לי לגועל נפש", כתב, ונענה להצעת משרה בארצות-הברית, שם היה אמור להיות חזן-כוכב שימשוך קהל מתפללים אל בית הכנסת, ויהווה גשר בין ישן לחדש. סכסוך כספי שלח אותו חזרה לאודסה, שם נפתח הפרק הארוך בחייו. כשישוב לארצות-הברית בגיל ששים ושלוש, אחרי שיימלט מרוסיה, יגלה שהזמנים ישתנו, ניו-יורק נגמלה מ"שגעון החזנים", ומבחינת ראשי הקהל זמנו עבר. את ההגירה הזו עשה לבדו, משום שלא הצליח להשיג ויזה לאשתו, שמצאה עוד קודם לכן מקלט בצרפת אצל בתם. אגודת החזנים פרשה עליו את חסותה, אבל הוא לא האריך ימים ונפטר בהיותו בן ששים וארבע.

על חשיבותו ועל מקומו המרכזי של מינקובסקי בתרבות ובחברה יעידו האזכורים הרבים שלו במאמרים וביצירות ספרותיות שכתבו סופרים בני זמנו, ביניהם מנדלי מוכר ספרים ב"ספר הקבצנים", שלום עליכם ב"מנחם-מנדל", ביאליק, טשרניחובסקי, פיכמן, ואיסאק באבל ב"סיפורי אודסה", שם מובטחת לאחת הדמויות הלוויה מפוארת במיוחד: "שתי מרכבות עם זֵרים, מקהלת בית הכנסת של יוצאי ברודי, מינקובסקי בכבודו ובעצמו יבוא לשיר לעילוי נשמתו".

בשנת 1921 הורשו מספר סופרים ואנשי רוח יהודים לעזוב את ברית-המועצות. מינקובסקי היה אמור להיות אחד מהם, אך ברגע האחרון נמחקו הוא וטשרניחובסקי מן הרשימה. תמונת הכריכה היא קטע מצילום של הקבוצה, שבמרכזה מינקובסקי יושב בין ביאליק לטשרניחובסקי.

"חזן המשוררים באודסה" הוא סיפורו של אדם מעניין ששיחק תפקיד משמעותי בצומת דרכים מרתקת בהיסטוריה. הועשרתי בידע ואני ממליצה עליו.

רסלינג

2024