"אהבת שאול" גרם לי עונג שבת של ממש. ספר שאמנם מתרחש בעשורים הראשונים למדינה, אבל הוא מאוד רלוונטי גם היום. ספר ציוני בלי מרכאות ובלי בושה, שלא מהסס לגעת בשאלות פוליטיות, מבלי להפוך לספר פוליטי. ספר שמצרף דמויות מכל העדות ומכל הזרמים, ונוגע גם בשד העדתי מבלי לדרוך על יבלות. בקיצור, ספר חכם.

שאול הוא בן למשפחת ספרדים סמ"ך טת"ים, דור תשיעי בארץ מצד אביו, דור חמישי מצד אמו. את האהבה שבשם הספר הוא מוצא עם חיה, ילידת פולין, שאת שנות השואה עברה כתינוקת עם הוריה בבריחה ובהסתתרות. ההורים משני הצדדים מעדיפים שידוך "משלנו". מחשש ספוילרים לא אכנס לפרטי התפתחותו של הרומן.

אביו של שאול היה מאנשי אצ"ל, ונמנה עם מעריציו המושבעים של בגין. שאול גדל בבית דתי למדי אל תוך ציונות לאומית. הציונות היא חלק מובנה ובסיסי באישיותו, אך את דעותיו הפוליטיות הוא מגבש בהדרגה בהתאם לנסיבות. בפי ידידיו ומכריו הוא שם דעות שונות, בעיקר בנושא היחסים עם הפלשתינאים, אבל ניכר שהוא לא עושה זאת מתוך איזשהו רצון "להתחנף" אל כמה שיותר קוראים, אלא משום שהוא אכן מתלבט בשאלות מסוג זה. עוד ייאמר לזכותו שאת דעתו שלו הוא מביע ללא מורא, בלי קריצה שמאלה או ימינה. יש בספר יושר שמאוד נשא חן בעיני, גם בתחום הזה וגם בנושאים נוספים.

שאול, כאמור, ספרדי. חיה אהובתו פולניה. אבשי, הקצין הנערץ עליו בצבא, תימני. הוא משרת ביחידת "השחורים", יחידה שהוקמה במטרה לשלב ולקדם נערים משכבות מצוקה, אבל לא תמצאו בספר בכיינות של קיפוח. יש בספר אופטימיות מסוג "אם תרצה, תצליח". שאול עצמו, בזכות כשרונו בתחום המחשוב, ומשום שאיש עסקים חד עין זיהה בו פוטנציאל, הופך למליונר.

הדמויות של עמיר עולות מלאות חיים מבין הדפים. כשאני חושבת עליהן כעת, אני מוצאת שאין אצלו דמויות שליליות. לא משום שהן דמויות מופת, ולא משום החלקת פגמים, אלא משום נטיה למצוא את הטוב בכל אחד, ומשום ההכרה שכל אדם הוא עולם מלא, ואין זו דרכו של שאול / עמיר לאפיין אישיות על פי פגמיה.

סיימתי את הספר בתחושת התפעמות, ותוך כדי כתיבה אני מוצאת בו עוד ועוד. מומלץ מקרב לב.

פרק ראשון להתרשמותכם

הוצאת עם עובד

1998