אדם עוצר את רכבו באור אדום, דלת הנוסע נפתחת, בחור צעיר מתיישב לידו, מצמיד אקדח לעורפו ומצווה עליו לנסוע. כך נפתח "דברים נעלמים", במה שמצטייר כארוע פשיעה, אך הופך לדרמה אנושית רבת פנים. חלקו הראשון של הספר, קצבי ומותח, מתלווה לנסיעתם של השניים – מיכה החטוף, שהארוע נפל עליו בנקודת שפל בחייו, וקובי החוטף, טיפוס נסער המיטלטל בין בכי לזעם. שני חלקיו הבאים מתרחשים בתקופות זמן מאוחרות יותר, נובעים במישרין מן הארועים שבחלק הראשון, וחוזרים אל העבר שלפני הנסיעה בנסיון להבין אותה ובתחושת אשם על שלא נעשה די כדי למנעה.

נועה גוטר שגיא מציגה בספר מגוון מעניין של דמויות, שמגיבות באופנים שונים על טלטלות שחוו, ומתמקדת באלו שלא הצליחו להתנער ולהניח אותן מאחור. הארועים בחיי הדמויות ומערכות היחסים ביניהן, הובילו כבתגובת שרשרת בלתי נחזית מראש אל הדרמה שבלב הספר, והדרמה הזו תייצר אף היא רצף של תגובות שישפיעו עמוקות על חייהם של המעורבים בה.

מכל הנושאים הצפים מבין השורות, נדמה לי שהמרכזי הוא האופן בו אנו מתבוננים באנשים אחרים, ממהרים לקטלג אותם על פי מאפיין יחיד, ומשעה שהוכנסו למשבצת נקבע גם יחסנו כלפיהם. ואין הדברים אמורים בזרים בלבד, אלא גם במי שקרוב ולכאורה מוכר. מיכה – ולא רק הוא – שעובר מהפך של ממש במהלך העלילה, נופל שוב ושוב אל מלכודת הסטראוטיפ והדעה הקדומה, ורק שיאו הטרגי של הסיפור מאלץ אותו להווכח עד כמה דק ציפויה של התדמית.

"דברים נעלמים" הוא סיפורן של דמויות מתוך הישראליות המוכרת, דמויות מאובחנות היטב, רב-מימדיות. אמנם מדובר בספר ביכורים, אך הוא מצטיין במיקוד, בחתירה אל העיקר ובכתיבה סוחפת המתבוננת פנימה, נקי מכשלים של ספר ראשון. מומלץ.

עם עובד

2020