"תמונות חתונה" מתרחש במהלך נסיעה באוטובוס מתל אביב לכפר סבא באוקטובר 1983. אלקה, כבת שמונים, צבעה את שערה, בנסיון להחזיר לעצמה שמץ מצעירותה, שלפה ממעמקי הארון את תמונת חתונתה, שבה לא התבוננה כבר עשורים, ועלתה בהיסוס על האוטובוס לנסיעה שלא היתה בטוחה שברצונה לבצע. על המושב לידה התישבה מאיה, בחורה צעירה, ובין השתים, השונות לכאורה בכל זו מזו, נקשרה שיחה שבמהלכה נקשרו גם ליבותיהן.

אלקה היא אשה בודדה. במלחמת העולם השניה הופרדה מבעלה, שהוגלה לסיביר ולא שב. עם שני בניה, אביה, אחותה וחמותה, נכלאה בגטו לידה, ולאחר שרק היא ואחד מבניה שרדו את האקציות ואת הרציחות, הם נמלטו מן הגטו, הבן אל הפרטיזנים, והיא אל מרתף חשוך בביתה של אשה כפרית. אלקה היא אשה קשה, חמומת מזג, כזו היתה בצעירותה, וכזו היא גם בזקנתה. אופיה הרחיק ממנה עד לניו יורק את הבן שנותר לפליטה, יחד עם אשתו וילדיו. היא רבה בקלות יתרה עם שכניה, ומצליחה להסתכסך גם עם חבריה המעטים.

מאיה בודדה אף היא. בעלה, שהיה בן זוגה מאז היו צעירים, נהרג בלבנון לאחר שהיו נשואים תקופה קצרה. היא אינה מוצאת לעצמה מקום, ומעבירה את זמנה בנסיעות חסרות יעד באוטובוסים ברחבי הארץ.

בשיחה שנקשרת בין השתים, אלקה המתקשה להתבטא בעברית ומאיה הרהוטה, הן מוצאות נקודת חיבור ראשונה באבל ששתיהן חשות. מאיה, שמוכנה ללכת לאן שישאו אותה הרוח והאוטובוסים, מתנדבת ללוות את אלקה ליעדה, וככל שהנסיעה מתארכת הן הולכות ונחשפות זו בפני זו. אלקה תאזור עוז להגיע למקום שאליו היא נוסעת בלב חצוי, שם תגלה כי את ששברה המלחמה ושחק הזמן לא ניתן לשקם ולשחזר. אבל אולי הרֵעוּת, שנקרתה בדרכה באורח מקרי כל כך, תפתח לה ולמאיה דלת אל התחלה חדשה.

גיל אילוטוביץ כתב בפשטות וברגישות את קורותיהן של שתי הנשים, והספר הנוגה והכואב נקרא באמפתיה ונכנס אל הלב.

עם עובד

2006