כותרת משנה: פרשיית הריגול האמיתית ששנתה את מהלכה של מלחמת העולם השניה

מבצע האסקי, פלישת בעלות הברית לאירופה הכבושה, התרחש בסיציליה ביולי 1943. אחרי הנחיתות המוצלחות בצפון אפריקה בנובמבר 1942, היה ברור שהמהלך הקרבי הבא יתרחש על אדמת אירופה, וסיציליה בשל מיקומה היתה היעד ההגיוני. הבעיה היתה שהתובנה הזו היתה גם מנת חלקם של הגרמנים, ואלה הקימו מערך הגנה לקדם את פני הפולשים. מלחמות מנצחים לא רק באמצעות מבצעים של לוחמה בשטח, אלא גם באמצעות מבצעי מודיעין, והפעם היה זה מבצע ברקלי רחב ההיקף שפרש מערך הטעיה מורכב שמטרתו לשכנע את הגרמנים שהפלישה תתבצע ביעד אחר. מבצע קציצה היה אחד ממרכיביו החשובים של ברקלי.

יואן מונטגיו, מי שכתב את "האיש שלא היה" שתיאר את המבצע, היה אחד משני מפעיליו יחד עם צ'ארלס צ'ולמונדליי. איאן פלמינג, איש המודיעין ויוצרו של ג'יימס בונד, הגה כשלוש שנים קודם לכן את הרעיון להשתמש בגופה נושאת מסמכים כאמצעי הטעיה. צ'ולמונדליי הגה כעת רעיון זהה, ויחד עם מונטגיו החל לעסוק במאות הפרטים שיאפשרו את ההונאה. גופתו של אלמוני, שיודבק לו סיפור חיים משכנע, עתידה היתה להשטף אל חופי ספרד. באמתחתו של האדם הבדוי יימצאו מכתבים מסווגים ובעלי חשיבות, ש"יחשפו" את סודה של ההתקפה הממשמשת ובאה: מתקפה על סיציליה, כך ישתמע, היא אך ורק תרגיל הסחה, והמתקפה האמיתית תתרחש ביוון ואולי גם בסרדיניה. הספרדים, כך קיוו הבריטים, ימסרו את המכתבים לידי ידידיהם הגרמנים, ואלה יתחילו להניע תהליך שסופו עיבוי הכוחות הגרמנים ביוון ובסרדיניה ודילולם בסיציליה.

שפע פרטי הפרטים, שעליהם היה צריך לתת את הדעת, מסחרר. מציאת גופה שמותה ידמה נפילה ממטוס מתרסק וטביעה; הפיכת גופה אלמונית לאדם עם סיפור חיים משכנע שיעמוד בבדיקת המודיעין הגרמני; ניסוח המכתבים באופן שלא יעורר חשד; בחירת החוף בו תתגלה הגופה וניתוח זרמי הים שישאו אותה אליו; שימוש באמצעי מודיעין אחרים כדי לשכנע את הגרמנים שהמידע שבמכתבים מוצק. מונטגיו וצ'ולמונדליי בילו שעות אינספור ביצירתו של "ביל מרטין", שדמותו הבדויה הולבשה על גופתו של גלינדר מייקל, חסר בית שהתאבד, ובסופם של חודשי ההכנה שיגרו אותו בתוך מיכל על סיפונה של צוללת אל החוף הספרדי. דייג ספרדי הוא שמצא את ביל מרטין המנוח, ודיווח עליו. הספרדים מצדם לא מיהרו לשחק את התפקיד שנועד להם, אלא החזיקו את המכתבים בידיהם. הנציגים הבריטים במקום נדרשו לשחק משחק עדין: מצד אחד לדרוש, כמצופה מהם, שמרטין וכל אשר עליו יועברו לידיהם, וליצור את הרושם שהמסמכים חשובים, אך מצד שני לא ללחוץ יותר מדי, כדי לתת לגרמנים שהות ללחוץ על הספרדים להעביר את המסמכים אליהם בטרם יוחזרו לבריטים.

למרות שבכל שלב המבצע כולו יכול היה לקרוס, הצירוף של תכנון מדוקדק, של מזל, ושל כשלים ונכונות להאמין בצד הגרמני, הביא להצלחתו. המסמכים עשו את כל הדרך עד שולחנו של היטלר, והוא בחר לאמץ את המסקנות הנובעות מהם. למותר לציין ש"קציצה" בפני עצמו מן הסתם לא היה משנה את פני המערכה, אבל שילובו כחלק משמעותי במערך הכולל של מבצע ברקלי היווה גורם מהותי בהתקבלותו. הנצחון במלחמה, אומר מקנטייר, מושג גם בזכות מעללי דמיון המטים את הכף בקרב התודעה.

כאמור, מונטגיו כתב ספר על הפרשה. בדיעבד התברר שבשל אילוצי צנזורה ובשל שיקולים נוספים, הוא תיאר אותה קרוב מאוד למציאות, אך לא בשלמות. בן מקנטייר איתר מסמכים גנוזים ששפכו אור נוסף על הפרשה, ואת ממצאיו הוא מתאר במפורט ובהרחבה בספר. כרגיל אצלו, הוא אינו מסתפק בציר העלילה, אלא שוזר בה סיפורי משנה ואנקדוטות המרחיבים את היריעה ומעשירים אותה. כך, לדוגמא, סיפור חייו האומללים של גלינדר מייקל אינו חיוני לתיאור המבצע, אבל מקנטייר מספר אותו, ובכך מאיר מעט את התקופה וגם מעניק כבוד לאיש, שבחייו לא התעניין בו אף אדם, ובמותו נכנס להיסטוריה. מערך המודיעין המורכב לאין שיעור מזמן אל הספר דמויות שפגשנו בספריו האחרים, ביניהם קים פילבי, שהתמרמר על חלוקת תקציבים, אדי צ'פמן, המכונה סוכן זיגזג, ששיתף פעולה עם מונטגיו בשיגור מידע מזויף, וחואן פויול גרסיה, שהפעיל רשת ענפה של סוכנים דמיוניים שהלעיטו את הגרמנים בבדיות. את הספר מאכלסות דמויות מרתקות רבות, שתקצר היריעה מלהזכירם, ולכן אסתפק בשניים: אלן הילגארת', הרפתקן, סופר, ונציג הצי בספרד ששיחד ספרדים בכירים במליוני דולרים בשליחותו של צ'רצ'יל, וקארל אריך קולנתל, הנציג הבכיר של שירותי הבטחון הגרמניים בספרד, מישלינג על פי חוקי הגזע, שידע שהישרדותו תלויה בהצטיינות בתפקידו, ולכן עיגל פינות וסיפק לשולחיו מידע בלתי מדויק שנועד לרַצות אותם. אמנם מדובר בספר תיעודי, אבל מקנטייר מיטיב לספר סיפור, מתאר את האישים המעורבים כבני אדם בשר ודם ולא רק כנושאי תפקידים, כרמית גיא תרגמה היטב, והספר נקרא בהנאה ובהשתאות.

Operation Mincemeat – Ben Macintyre

עם עובד

2010 (2010)

תרגום מאנגלית: כרמית גיא