שנים-עשר סיפורים נפרדים מרכיבים את הספר. זוגיות במשבר מתמשך מצויה בדרך כזו או אחרת ברובם ככולם, אך פרט לכך המשותף ביניהם הוא רק כשרונה של כנרת רובינשטיין להעמיד דמויות משכנעות בעלות סיפור מובחן ומלא בתוך הסד של מספר עמודים מצומצם.

בין הדמויות נמצא עובדת זרה המפתחת אובססיה טרגית לאחיה השרמנטי אך התלותי של המספרת; שוטר עזר בן ששים העוקב באובססיביות אחרי אשה שגילה מחצית משלו; נער מחונן הנתון להשפעתו של נער אחר; גבר שנסחט בעקבות בגידה באשתו; חברות מתמשכת ובלתי מאוזנת בין שתי נשים; אם לתינוק בן שישה שבועות שמנסה לתמרן בין צרכיו למטלותיה האחרות; רופאת שיניים הנשואה לבעל חולני, והמטופלת שלה שסילקה מביתה את בנה העצל והמסומם; זוג שצופה בהתנהגותו של זוג אחר בבית הקפה, וכולם יחד צופים בזוג שלישי על מסך הקולנוע; אשה שמתמודדת עם בעל מנותק ועם חובות שהותיר הבן שמת; אשה שמגיעה חרדה אל הרופא לקבל תוצאות בדיקות; גבר ואשה שהוסטו ממסלולם בעקבות תאונת דרכים; ואחות שנוכחת בטקס הנצחה בלתי הולם לאחיה המת. גיבורי הסיפורים מתוארים בנקודות מסוימות בחייהם, ובכל זאת הסופרת מצליחה ליצור מעין היכרות מתמשכת אתם, והסיפורים אינם נחווים כאפיזודות מנותקות אלא כפרק ברצף חיים.

למעט סיפור אחד שלא דיבר אלי, הערכתי את כולם. האהובים עלי במיוחד היו "אביתר" ו"התור שלה". הראשון מתאר בחיות רבה את התשישות של אם לתינוק, הנוסעת ביום חם לרשום את בתה לקייטנה, ומנסה להתמודד בו-זמנית עם מזג האויר, עם תינוק שסדר יומו טרם התקבע, עם תחושת חובה כלפי ילדיה הגדולים יותר, עם מגרש חניה עמוס, והכל מציף אותה עד שבירה. השני מוביל אשה אל רופא, שזימן אותה כדי לקבל פענוח של בדיקות שערכה, ובמקום לגלות אמפתיה הוא מתייחס אליה כאל "מקרה".

מומלץ.

עמדה וכרמל

2023