"מבחינה סטטיסטית, זה שיום אחד מגדל הבבל המדעי-טכנולוגי שהקמנו יקרוס על עצמו ויקבור את כולנו – מבחינה סטטיסטית אני יכול לומר לכם שזה נראה לי ודאי. השאלה היחידה שנותרה לנו היא: כיצד ניתן לצמצם את הסיכון על מנת לדחות את הקץ"

בשנת 2037 נשלח מסר מאחד מכוכבי הלכת של פרוקסימה קנטאורי לכדור הארץ. במהרה מתגלה כי המסר מכיל תכנית לבניית מאיץ חלקיקים רב עוצמה. ווגמן, מנהל מרכז המחקר בסרן, שחזה כי תקשורת בין-פלנטרית תתנהל באמצעות מאיצי חלקיקים, מתמנה לעמוד בראש משלחת שתצא אל הכוכב המרוחק מכדור הארץ מרחק כארבע שנות אור. מכיוון שהטכנולוגיה כבר מאפשרת מסעות במהירות הקרובה למהירות האור, המשלחת, שמתכננת לשהות שבועיים ביעד, עתידה לשוב כעבור מעט יותר משמונה שנים על פי מנין כדור הארץ. אנשי המשלחת, בשל מהירותם הגבוהה, יחוו למעשה מסע של מספר חודשים בלבד. בזמן היעדרותם ייבנה ליד סרן מאיץ חדש על פי ההנחיות החוצניות, במטרה לפתוח בתקשורת יעילה עם עולמות חדשים.

ההתרחשויות האלה מציבות בפני האנושות שורה של שאלות קיומיות. האם ניתן לסמוך על מסר חוצני? כיצד ניתן לדעת אם פני הזרים לשלום, או שמא לחילופין הם חורשים רע? האם יש להשיב למסר או להתעלם ולבחור בהסתגרות? מה עדיף, לפגוש את החוצנים על הכוכב שלהם או להמתין שיפתחו טכנולוגיה של מסעות בחלל ויגיעו לכאן? כל הפחדים שליוו את הקמת המאיץ בסרן קמים לתחיה נוכח התכנית להקים מאיץ שאפתני הרבה יותר. האלימות משתוללת, פיזית וסייברית, תיאוריות קונספירציה נרקמות, והמדע הופך לשק חבטות שנוא.

כל זה נשמע מעניין, ועשוי, כפי שהטקסט על הכריכה מצהיר, לעורר מחשבה עמוקה. הבעיה היא שכל מה שחשוב ומעניין חבוי בתוך סיפור שמובילות דמויות פלקטיות, שטחיות למרות המומחיות שלהן, בסגנון שמנסה לשלב קמצוץ מדע וחופן פילוסופיה עם הומור שלא ממש עובד. הדיון המשמעותי היחיד מופיע רק לקראת הסיום, אחרי הבלחים קצרים מדי לאורך העלילה. הפריעה לי במיוחד אי סבירות קיצונית בעלילה, שלפיה הפעלת המאיץ החדש נקבעה להתרחש שבוע לפני שובה המיועד של המשלחת. אף אחד, טיפש ככל שיהיה – וכאן אנו מדברים על אנשים בלתי טפשים בעליל – לא יעלה על דעתו שלא להמתין שבוע נוסף כדי לשמוע את רשמיה של המשלחת לפני הפעלת טכנולוגיה חוצנית. מיובל שטייניץ, שכתב את "הזמנה לפילוסופיה" הזכור לטוב, ציפיתי ליותר, להרבה יותר.

בהמשך לציטטה שבפתיחה, חברי המשלחת מנסים לגבש המלצות לגבי אמנות בינלאומיות שתטפלנה בהערכת סיכויים וסיכונים של מחקרים חדשים. הדיון בנושא זה הוא, בעיני, החשוב והמעניין ביותר בספר. בשלו, למרות כל ההסתייגויות הספרותיות, אסיים בהמלצה מסויגת.

כנרת זמורה

2023