**מכיוון שהמחזה ידוע, הסקירה אינה נמנעת מפרטי עלילה מהותיים**

"בית בובות" הוא האופן בו חווה נורה הלמר את ביתה ואת חייה. טורוולד, בעלה ואבי שלושת ילדיה, מתייחס אליה כאל ילדה, בובה לשעשועיו. הוא מכנה אותה בשמות מקטינים, כמו ילדה וסנאית ואפרונית, מפקח על הוצאותיה, ומצפה ממנה להיות עליזה ומרוצה תדיר, וכמובן מוכנה לשרותו. יש לו כללים ועקרונות שלפיהם הוא מנהל את חייו, ואינו מעלה בדעתו אפשרות שאשתו לא תנהג כמוהו, שאולי תפיסת העולם שלה שונה משלו.

נורה, שעברה מרשות אביה לרשות בעלה, נוהגת כמצופה. היא מתיילדת, מחניפה, משחקת את המשחק. אבל כבר בשורות הראשונות של המחזה אנו נרמזים שמתחת לפני השטח היא חורגת מן הכללים, כשהיא אוכלת עוגיות שטורוולד מתנגד להן, וממהרת להחביא אותן בכיסה ולמחות סימני אכילה מפיה כשהוא נכנס אל החדר. בהמשך יתברר שהיא מסתירה סודות כבדים יותר מכמה עוגיות שנאכלו בחשאי. מניעיה נאצלים – רצון דוחק להציל את חיי בעלה ולגונן על אביה – אבל בתוך המסגרת החברתית שאינה מאפשרת לאשה לפעול ללא אישור בעלה, היא נאלצת לשקר כדי להשיג את מבוקשה, וסופו של השקר להסתבך ולהביא לפיצוץ כשיתגלה. תגובתו החמורה של טורוולד, גם אם יסלח ויבקש להחזיר את החיים למסלולם, ואי התיצבותו לצידה בעת צרה, יגרמו לנורה לראשונה לומר לו ולעצמה דברים ברורים ואף לבחור בנתיב עצמאי.

איבסן, בתבונה, אינו מציג גבר רע מול אשה קורבן, אלא מאיר מצב חברתי מעוות. טורוולד, למרות שהוא נהנה מעליונותו כבעל ומכניעותה של נורה, אינו מוּנע מרוע אלא ממוסכמות. גם נורה, כשהיא מחליטה שאינה יכולה עוד, מדייקת כשהיא משמיעה את דבריה לפני שהיא עוזבת:

"אתה היית תמיד כל כך טוב אלי. אבל הבית שלנו מעולם לא היה יותר מאשר חדר משחקים. לגביך הייתי אשתי-בובתי, בדיוק כמו שלגבי אבא הייתי ילדתי-בובתי. והילדים היו הבובות שלי. אני נורא נהניתי מזה ששיחקת בי, והשתעשעת איתי, ממש כמו שהילדים נהנו מזה ששיחקתי איתם. אלה היו חיי הנישואים שלנו, טורוולד".

אפשר לגנות את החלטתה של נורה לעזוב ולהותיר מאחוריה את ילדיה בחברתו של אדם שאת התנהלותו היא עצמה אינה יכולה לשאת. אפשר להריע לה על העוז לעמוד לראשונה לבדה מול החיים, ועל נחישותה לטרוק את הדלת מול תחינותיו של טורוולד הטוען כי למען בניית גשר על פני התהום הפעורה כעת בין בני הזוג "יש בי הכוח להשתנות, לֵהפך לאדם אחר". מהפך כזה, נורה יודעת, אינו מתרחש כהרף עין. נדרשת היפרדות של ממש, נדרש נס. בכל מקרה יש להבין את המחזה על רקע מוסכמות התקופה, אם כי הרלוונטיות שלו לא התפוגגה, ולהעריך את האמירות פורצות הדרך שלו.

"בית בובות" יכול להקרא כמסר פמיניסטי, ויש בו אכן עמידה נחרצת לטובת יחסים זוגיים שוויוניים יותר, או לפחות כאלה שמכירים בעצמיותן של הנשים. מכיוון שגם טורוולד סופג זעזוע, הגורם לו לראות את נישואיו באופן שונה ואף להתאמץ לשפר אותם, אני חושבת שמדויק יותר לקרוא את המחזה כנושא מסר רחב יותר, הקורא לכל אחד, גבר או אשה, לתהות על טיבו שלו ועל מקומו היחודי, במקום לאמץ את המוסכמות באופן עיוור ולהתאים את עצמו אליהן ללא מחשבה עצמאית.

המחזה תורגם מספר פעמים על ידי מתרגמים שונים. קראתי אותו בתרגומו הנהיר של גד קינר, שאף הוסיף מבוא מקיף על מכלול יצירתו של איבסן.

מעורר מחשבה ומומלץ.

Et dukkehjem – Henrik Johan Ibsen

אור-עם

1983 (1879)

תרגום מנורווגית: גד קינר