שמונה סיפורים פרי עטו של אהרן מגד, שראו אור בקבצים אחרים, נבחרו לקובץ זה על ידי ד"ר יפה ברלוביץ, שגם כתבה מבוא מקיף. הסיפורים, רובם ככולם, עוסקים, כרגיל אצל מגד, באנשים "אפורים", אנשי שוליים, כאלה שביומיום איננו נותנים עליהם את לבנו, אך תחת ידו של הסופר הם מתגלים החיים שמתנהלים בתוכם פנימה, וחושפים עושר הסמוי מן העין.

את "שבת" מספר ילד סקרן, שבעת שהוריו ישנים את שנתם יוצא למסעות חקר בעלית גג אסורה. נדמה שהורים מצליחים להסתיר סודות מילדיהם. נראה גם שהם מודעים לכל מה שעובר על ילדיהם. שתי ההנחות גם יחד שגויות. "ברקה" מספר על הקשר בין שתי דמויות חריגות ומבודדות בקבוצה המתגבשת להתישבות, דייג קודר שצץ יש מאין, ובחר מרצונו בריחוק, וגבר שנדחה על ידי הכלל משום דברנותו המעיקה ומשום שלא ניחן כלל ביכולת לעבוד. ב"מעשה בלתי רגיל" גבר, ששקע בחיי משפחה ושגרה משמימים, נסחף להרפתקה שמשיבה לו לרגע מעט מטעם השנים המסעירות של בחרותו. "יד ושם" הוא סיפור קורע לב על סבא ששכל את נכדו בשואה, והוא מבקש להעניק לנכד שעומד להוולד לו בארץ את שמו הגלותי של הנכד שנרצח. "מושיוף ובנו" מעמת בין אדם עירוני אמיד ותקיף, ובין בנו החששן והמסתגר שנשלח לקיבוץ. "בכי" הוא סיפורו של גבר שקט ושולי בקיבוץ, שאשתו זנחה אותו, ורק עוול שנגרם לבנו מצליח להסעיר את רוחו. יחסי ישראל-גרמניה ושאלת האחריות האישית מול האחריות הקולקטיבית נבחנים ב"ביקור הגברה הילדה הופר". הסיפור האחרון, "איש יהודי", מוקדש לזכרו של אביו.

אין בסיפוריו של אהרן מגד, כמו גם בספריו, ארועים "גדולים", כלומר גדולים מנקודת מבט חיצונית. אבל הארועים ה"קטנים" משמעותיים עד מאוד עבור דמויותיו, והוא מיטיב לתאר במבט חד ובוחן את שמתרחש בתוך נפשן פנימה. תמיד מעניין, תמיד מדויק ומעורר מחשבה, וכמובן מומלץ.

זמורה ביתן

1989