אנט זלמן וז'אן זוסיון רצו להנשא. היא תלמידה לאמנות במכון לאמנויות יפות בפריז (Beaux-Arts de Paris), צעירה תוססת, חובבת כתיבה וציור. הוא משורר מבטיח, אוהב אמנות. היא בת למהגרים יהודים שנמלטו מהפוגרומים במזרח אירופה. הוא בן למשפחה צרפתית קתולית מבוססת. התקופה היא שנות ה-40, צרפת כבושה בידי הגרמנים, והקשר בין שני הצעירים, שבימים כתיקונם היה מן הסתם מעורר את התנגדות המשפחות רק בשל הבדלי דת, הוא כעת מסוכן. כשמשפחתה של אנט מחליטה להמלט מפריז אל האזור החופשי, היא בוחרת להשאר עם אהובה, ומבטיחה להצטרף אליהם בעתיד הקרוב. בכך היא חורצת את גורלה. המשפחה נרדפה, התפצלה, ושבה והתאחדה. בלעדיה. אנט נספתה באושוויץ-ביקרנאו.

הת'ר דיון מאקאדאם, שכתבה את "999 נשים צעירות" המרשים, וסיימון וורל, הסתמכו בספר זה על תחקירים שערכו, על מקורות היסטוריים, ובמידה רבה על מסמכים שהעמידה לרשותם מישל, אחותה הצעירה של אנט, בשנות התשעים לחייה בעת פרסום הספר. הספר מעוטר באיוריה של אנט, מלווה במעט תמונות שבהן היא מצולמת, ומרבה בציטוטים מתוך מכתבים שכתבה.

קפה דה פלור בפריז, על פי הספר, היה מקום בטוח יחסית באותם ימים. אנט הרבתה לבלות בו עם חבריה, מנצלת את חומו של התנור שבער במרכז המקום בימים קרים, ומתחככת בדמויות כמו סימון דה בובואר, ז'אן-פול סארטר וסימון סיניורה. מכיוון שה"פלוריסטים" היו עבורה משפחה שניה, הספר מרחיב אל תחומי האמנות, הספרות והפילוסופיה של התקופה. גם למשפחתה הגרעינית של אנט – הורים וחמישה ילדים – מוקדש בספר מדרך הטבע מקום נרחב, בעיקר בהתבסס על זכרונותיה של מישל. במקומות שבהם זכרונה בוגד בה, או שבשל גילה הצעיר באותם ימים לא היתה מודעת לכל שהתרחש, הכותבים מנסים להסיק מסקנות על בסיס התנהלות החברה.

למעלה ממחציתו של הספר מתארת את התקופה שבין ילדותה של אנט למעצרה. ניכר מאוד כי הכוח המניע מאחורי הספר היא מישל, שהעריצה את אחותה ועדיין חשה כך כלפיה. לטעמי, יש דווקא משום חוסר כבוד כלפי אנט באזכור כל מילה קלת דעת שכתבה, בפירוט התלבטותה בין שני גברים, בתיאור הסכסוך שלה עם חברתה בגלל אהבה משותפת. בעיני מישל מן הסתם כל פרט הוא חינני ומשמר את זכר אחותה. בעיני כקוראת שאינה בת משפחה, מן הראוי היה לקצץ.

חלקו השני של הספר הוא סיפור מעצרה של אנט ושילוחה לאושוויץ. סיפור קורע לב על נערות ונשים צעירות, שנחתו באחת מתפנוקים יחסיים (עד כמה שהיו אפשריים תחת הכיבוש) אל הגיהינום. על גורלה של אנט למדו הכותבים בעיקר מעדויות חלקיות של שורדות. למרות הפירוט ולמרות האכפתיות, רמת הכתיבה, היקף הידע ועומק ההזדהות אינם מתעלים לאלה שבספרה הקודם של מאקאדם, וחבל.

וז'אן? הוא הקדיש את עצמו לנסיונות לשחרר את אנט, לתמיכה בה כל עוד ניתן לו, ולחיפושים אחריה. משפחתה של אנט, שתחילה התנגדה לרעיון של נישואי תערובת, ראתה בו בן.  

הציפיות שלי מהספר היו גבוהות במיוחד, אולי חלק מן הביקורת שלי עליו נובע מעובדה זו. בסופו של דבר הוא אינו רע, אלא סובל בעיקר מתמהיל לא מוצלח של זכרונות משפחתיים ותחקיר. מכל מקום, אמליץ עליו למרות הסתיגויותי. כל ספר המעמיד יד זכרון לקורבנות מבורך. כל ספר השב ומתאר את שקשה לתאר במילים עושה עבודה חשובה.

Star Crossed – Heather Dune Macadam and Simon Worrall

מטר

2026 (2023)

תרגום מאנגלית: עפר קובר