
"בת הקפיטן" הוא סיפור הרפתקאות ואהבה לנוער, המתרחש על רקע מרד הקוזאקים ברוסיה ב-1773. פיוטר אנדרייביץ' גרינב, בן אצולה מפונק, נשלח על ידי אביו לשרת בצבא במצודה נידחת סמוך לגבולה הדרומי של המדינה. הוא מתאהב בבתו היחידה של המפקד במקום, נקלע לקרבות מול ימליאן פוגצ'וב, מנהיג המרד, מופרד בעל כורחו מאהובתו, נבגד על ידי חברו, ולקינוח מואשם בשיתוף פעולה עם המורדים.
פושקין מלגלג ביצירתו על יוהרתו הריקנית של מעמד האצולה, ועל התנהלותו השלומיאלית של הצבא – אימונים אינם מתקיימים, אשתו של המפקד שולטת במצודה, קצינים נקלעים לדו-קרב. הוא מגנה אמנם את המבנה המעמדי המעוות של תקופתו, אך כך גם את אופיו של המרד, עליו גרינב אומר, "לא, בהחלט לא מומלץ להיות עֵד למרד רוסי, חסר משמעות וטעם, נטול רחמים ואכזר עד אין קץ!".
מטריד למצוא בספר את המשפט האגבי שאומר קצין הנקרה בדרכו של גרינב, כשהוא מנסה לשכנע אותו ללמוד לשחק ביליארד: "משחק זה הוא דבר הנחוץ ביותר לחייל. במסע ארוך למשל, אתה מגיע לאיזו עיירה נידחת – מה תעשה? במה תעסיק את עצמך? הרי לא כל פעם אפשר להכות ביהודונים. באין ברירה תיכנס לפונדק הקרוב ותפצח במשחק ביליארד".
מטרידה גם קלות השימוש בעינויים קשים, המותירים את המעונים נכים ומעוותים. גרינב עצמו מתנגד להם, אך הוא מספר כי "עד היום יוצא לי לשמוע את השופטים הותיקים מצרים על ביטולו ואיסורו של מנהג העינויים הברברי".
פושקין אינו מסתפק ברקיחת סיפור בדוי, אלא מרחיב אודות הרקע ההיסטורי, ומאחרית הדבר שכתב הסופר בוריס זיידמן, שתרגם את הספר, למדתי שפושקין ערך תחקיר מקיף בנושא המרד, שהתרחש מעט לפני תקופתו.
זיידמן מצביע בדבריו על המוטיב המרכזי של היצירה, הרעיון שמעשה טוב מתגלגל ויוצר מעשה טוב נוסף. בדרכו אל המצודה נקלע גרינב לסופת שלגים, ואיש דל למראה מסייע לו להגיע לפונדק. הצעיר הנדיב מעניק למצילו מעיל. ברבות הימים יציל אותו זר, כשיתברר כי הוא פוגצ'וב בכבודו ובעצמו, את גרינב ממוות בתליה, ואף יסייע לו להתאחד עם אהובתו. "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו".
"בת הקפיטן" בסגנונו הפשוט והישיר אכן מיועד לנוער, אך הוא העשיר אותי בידע היסטורי, וסיפק מבט על החברה הרוסית בתקופתו, חברה של פערים חברתיים בלתי נסבלים שעיוותיה חייבים היו להוביל למהפכה.
Капитанская дочка – Алекса́ндр Серге́евич Пу́шкин
אוקינוס ומודן
2010 (1836)
תרגום מרוסית: בוריס זיידמן