כותרת משנה: סיפוריהן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר
אילה דקל קיבצה יחדיו עשרים ראיונות עם נשים שהשתבצו במערך הלוחם, ולקחו חלק בפעילויות צה"ל, כולל מעבר לגבול, מן השבעה באוקטובר ואילך. כבר החלו להכתב ספרים על המלחמה האחרונה (דוגמת "עכשיו תורנו" של לוחם הנדסה קרבית שחר תורג'מן), והספר הזה יתפוס מקום של כבוד ביניהם. יחודו גם בפן המבצעי, המרתק בפני עצמו, ובאופן בו הגיבו המרואיינות בזמן אמת לטראומת הטבח בעוטף, אבל גם בחוויה השונה של היות אשה במערך שנתפס גברי, שאותה הן מביעות ברהיטות ובכנות.
כפי שניתן לראות ברשימת המרואיינות למטה, הן מייצגות תחומים צבאיים מגוונים ונושאות דרגות שונות. כמובן, כל אחת היא עולם בפני עצמו, ויחד עם זאת, כמה קוים משותפים לראיונות. מוטיב בולט הוא השפעת הדוגמא המשפחתית או החינוך מבית. רבות מן המרואיינות בחרו כדמות לחיקוי אב או סב, וגם אם, ששירתו שירות משמעותי והיו גאים בו, והחליטו לבחור באותה הדרך. חלקן הגדול מדברות על החובה לקחת חלק בהגנה על המולדת, שברוב המקרים הונחלה להן בבית. כולן מכירות במכשולים שעומדים בפני נשים המבקשות קריירה צבאית בקבע או במילואים, ורובן מודעות לעובדה שהן מייצגות לא רק את עצמן, אלא את כלל הנשים. "אם אני אעשה טעות, אפילו טעות קטנה, אז אולי לא ייתנו לנשים יותר לפקד על ספינות. אולי יגידו שזה רק בגלל שאני אישה", אומרת אחת מהן. הן מדברות בגילוי לב על נושאים כמו העדר פרטיות בתנאי שדה, הגיינה ירודה, תפקוד בתקופת מחזור, שינויים בגוף כתוצאה מפעילות מאומצת. אחת מתארת פוסט טראומה, שניה מספרת על פציעה קשה, שלישית על הקושי במציאת בן זוג שירגיש נוח עם חילוף תפקידים. וכולם מדברות גם על הצורך לתת מאה אחוז ולהתעקש ולא לוותר, כי כנשים הן נדרשות שוב ושוב להוכיח את עצמן.
בסופו של דבר, עם כל ההיבטים הנשיים של הראיונות, מה שמתבלט יותר מכל זו המקצועיות, הדבקות הבלתי מתפשרת במשימה, הרמה הביצועית הגבוהה ותחושת השליחות. כפי שאומרת בצדק אחת המרואיינות, "בעיניי השאלה היא לא אם נשים וגברים הם אותו הדבר, כי אנחנו לא. השאלה היא אם אנחנו מצליחות לעמוד במשימה". והן מצליחות.
באחרית דבר עומדת אילה דקל על השינוי שהביאה המלחמה בתפיסת מקומן של הנשים הלוחמות: "המהפכה בתפיסת התפקידים של נשים בצה"ל בכלל ובלוחמה בפרט — ומה שקרה במלחמה הזאת הוא בוודאי בגדר מהפכה — לא התרחשה מתוך תפיסה עמוקה של שוויון שחלחלה בבת אחת בדרגים השונים בצבא, אלא מתוך צורך, מתוך כורח". מה יקרה עם תום מצב הלחימה, עם החזרה לשגרה? כשנשים מהוות כעשרים אחוז מן הכוחות הלוחמים, נראה שאין דרך חזרה.
כך או כך, הראיונות מעוררי השתאות והשראה, ראויים מאוד לקריאה.
להלן שמותיהן ותפקידיהן של המרואיינות, ברגשי כבוד:
סרן קרני גז, מ"פ פלוגת "פרא" (פלוגת הטנקיסטיות — לוחמות שריון) וקצינת אג"ם בגדוד 52
סגן שחר אלטרס, מפלגת טנ"א בסיירת גבעתי
סגן תקוה קלמנטס, מפקדת צוות באיסוף קרבי
רס"ן נורית רוקח מאירי, מ"פ באיסוף קרבי
סא"ל אור בן יהודה, מג"ד קרקל
סמ"ר שי זלמון, סמלת באיסוף קרבי
סרן ד"ר מ', מומחית ברפואת חירום
סרן רוני רפלד־בלוט, קמב"צית
סרן ראשית פרקש, סמ"פ בפלוגת "פרא", טנקיסטית
רס"ל מנוחה דלס, לוחמת וחופ"לת בחטיבת דניאל
סגן ד"ר עדן יעקב, רופאה קרבית בסיירת נח"ל
רס"ן אור כהן, חובלת, מפקדת דבורה בחיל הים
סרן רינת קהתי לוי, מ"פ חילוץ והצלה
רס"ל מלאני למברסקי, מפקדת בגדוד ברדלס
סגן כיסוף אומרדקר, קש"א בסיירת גבעתי
רס"ר ענבר זמורה, חובשת קרבית
סרן תמר רבקה קלוס, מפקדת פלוגת ענבר בגדוד מגן שאול
סמ"ר נ', לוחמת באיסוף קרבי
רס"ן נאור מורד, קצינת אג"ם ביחידת חילוץ והצלה
רס"ר א׳, מפקדת פלגת ירושלים, לוחמת איסוף
התחנה בית הוצאה לאור
2025
סקירות ספרים 