תגית: מדיאה

המחזה "מדיאה" מגולל את סיפורם של בני הזוג יאסון ומדיאה, שאל קורותיהם התוודענו במחזה "ארגונאוטיקה". יאסון, שיצא במצוות המלך פליאס להביא את גיזת הזהב, נעזר במדיאה כדי להוציאה מידיו של אביה אייאטס. מדיאה יעצה ליאסון כיצד לעמוד במשימה הבלתי אפשרית שהציב בפניו אייאטס, ואחר-כך גנבה את הגיזה בעבורו, ואף רצחה את אחיה כדי למנוע את תפיסתם בידי אייאטס. כשהתגלה שפליאס רצח את הוריו של יאסון, מדיאה שהיא שנקמה את נקמתו כשגרמה לבנותיו של פליאס להרוג אותו. בשל מותו של פליאס נאלצו בני הזוג להמלט לקורינתוס. המחזה שלפנינו נפתח לאחר שיאסון נשא לאשה את בתו של מלך קורינתוס, ומדיאה הנבגדת מבקשת לנקום.

נקמתה של מדיאה אכזרית ובלתי נסלחת: לאחר שהיא מרעילה את המלך ואת בתו, היא רוצחת את הילדים שילדה ליאסון. למרות שאין צידוק ואין כפרה למעשה, אֶוּריפּידֶס מצליח להמחיש היטב את כאבה, ואף שם בפיה מונולוג המביע את התלבטויותיה כשהיא נקרעת בין עלבונה לבין אהבתה לילדיה:

אַי, בנות, מה לעשות?

הלב שלי נגמר כשאני רואה

את העינים הנוצצות שלהם.

לא, אני לא יכולה. שלום לתכנית שתכננתי!

[…]

אבל מה קורה לי?

אני רוצה לפטור את האויבים שלי בלי עונש

ולתת להם ככה לדרוך עלי?

לא,

אני חייבת להעז ולעשות את זה!

יאסון מצדו שופך שמן על המדורה, כשהוא מזלזל בעזרה שהושיטה לו כשנזקק לה:

מדיאה, את אשה נבונה,

אז אין טעם לרדת לפרטים איך אֶרוֹס,

השליח של אפרודיטה,

ירה בך את החצים שלו, שמבעירים תשוקה,

וככה אילץ אותך להציל אותי, נכון?

לא נחפור בזה יותר מדי, מה?

ללא היכרות עם ההיסטוריה של בני הזוג הנלבב הזה, היו המונולוגים העצובים של מדיאה מטים את הלב כלפיה, אבל כשהמשפט "אין לי אח" בא מפיה של מי שרצחה את אחיה, ואת "אני לבדי, בלי מדינה" משמיעה מי שבחרה מרצונה לעזוב את ארצה, הצביעות זועקת. וכשיאסון מוותר על ילדיו, ומשלים עם גזירת המלך לשלוח אותם לגלות עם אמם, אי אפשר שלא לתהות על רגשי האבהות הלקויים שלו כשהוא מפקיד את ילדיו בידיה של רוצחת.

הדיאלוג בין השניים לאחר הרצח ממחיש היטב עד כמה היו הילדים כלי משחק בתוך מערכת היחסים המעוותת של הוריהם. "אחח, ילדים, איזו אמא רעה היתה לכם!", אומר יאסון. "אחח, ילדים, איך הלכתם בגלל האבא החולה שלכם!", עונה מדיאה.

המקהלה המלווה את הסיפור מגלמת אדישות ואוזלת יד. מדיאה משתפת את בנות המקהלה בתוכניתה, ואלה מנסות להניא אותה ממנה, אך אינן עושות דבר למנעה, ומסתפקות בצקצוקי לשון. גם כשנשמעות זעקות הילדים לעזרה, המקהלה מציעה שפע מלים ואפס מעשים:

אתן שומעות את הצעקות של הילדים?

איזה לב רשע!

אשה רעה!

[…]

שנכנס לבית?

אנחנו חייבות להציל את הילדים.

הסיפור שמגולל המחזה מצמרר, ולנוכח מקרים דומים במקומותינו, לא ניתן לפטור אותו כמיתוס ארכאי. ואולי מכאן סוד כוחו המתמשך של המחזה, שנכתב לפני 2,449 שנים. למרות שמופיעים בו מלכים ואלים, ולמרות שהוא מתרחש בעולם שאורחות חייו שונים משלנו, ערכי היסוד והאנושיות על חולשותיה נותרו כשהיו, ועל כן המחזה נותר אקטואלי ומטריד כפי שהיה בעת כתיבתו.

שמעון בוזגלו, שצירף מבוא מעניין, העניק למחזה תרגום קולח ועדכני, שבשלו קלות הקריאה הפתיעה אותי. ציפיתי לפיוטיות בדומה לזו שב"ארגונאוטיקה", ובמקומה מצאתי שפה ישירה ובלתי מצועצעת, שאינה מסיחה את הדעת מן התוכן. המחזה ממוקד מאוד, מעורר ומסעיר, וכמובן מומלץ.

Mήδεια – Εὐριπίδης

ידיעות ספרים

2018 (431 לפנה"ס)

תרגום מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

"ארגונאוטיקה", יצירתו של אפולוניוס איש רודוס, שנכתבה במאה השלישית לפני הספירה, מתארת את המסע הימי של יאסון ושל גיבורים מיתולוגים נוספים, שיצאו באניה ארגו להשיג את גיזת הזהב. הגיזה, שריד מצמרו של האיל כריסומאלוס, נשמרה על ידי דרקון, והסיכוי להשיגה היה קלוש, כך, לפחות, חשב וקיווה פליאס, דודו של יאסון. יאסון, יורש העצר החוקי של המלוכה שגזל דודו, תבע להשיב לו את זכויותיו, ופליאס הבטיח לעשות זאת אחרי שתובא גיזת הזהב. "ארגונאוטיקה" אינה מתארת במפורט את הרקע למסע, מן הסתם מתוך הנחה שהסיפור מוכר לקוראים.

אפשר לקרוא את היצירה בשני אופנים, כאפוס ספרותי או כנקודת מוצא ללימוד ולהרחבה בנושאים הרבים הנכללים בה. תחילה בחרתי בדרך השניה, וחיפשתי ידע נוסף על כל מקום ועל כל דמות. כשהבנתי שמדובר בים של תכנים, עברתי לקריאה שוטפת, והסתפקתי בהערות השוליים שכתב אברהם ארואטי, שגם תרגם וכתב מבוא מעניין מאוד, בו הרחיב על אפולוניוס ועל הרקע התרבותי וההיסטורי של היצירה.

תלאות רבות נכונו לארגונאוטים. למרות שרוב הזמן הם מתארגנים בינם לבין עצמם ברוח טובה, לא יצליחו להמנע ממחלוקות פנימיות. הים לא תמיד יאיר להם פנים, העמים שאצלם יבקרו לא תמיד יהיו ידידותיים. בכל תחנה בדרכם ייאלצו להתמודד עם טיפוסים שונים, כמו מלך שיכפה עליהם תחרות אגרוף, ואחר שיציב בפני יאסון אתגר להלחם לבדו נגד צבא שצמח משיני דרקון. לא רק בני אדם יעמדו בדרכם, גם האלים הרבים, כל אחד והאינטרסים שלו, יבחשו בעלילה.

הקורא יתוודע אל הגיאוגרפיה הפיזית והמדינית של התקופה, אל האמונות, אל מנהגי הפולחן, ואל פרטים טכניים כמו טיפול באניה, התארגנות לאכילה וללינה ועוד.

גם מקומה של האהבה לא ייעדר מן הסיפור. מדיאה, המוכרת ממחזהו של אוריפידס, תתאהב ביאסון בשל התערבות האלה הרה, ותסייע לו להשיג את הגיזה תוך שהיא בוגדת באביה. כשיימלטו לאחר שישיגו את מבוקשם, ירצחו את אחיה של מדיאה כדי לעצור את המרדף אחריהם (הגרסה המקובלת מייחסת את הרצח למדיאה לבדה. אפולוניוס ייחס לה רק את אי מניעתו). רצח זה מבשר את עתידם של השניים, עתיד שבו מדיאה הנטושה תנקום ביאסון על ידי רצח ילדיהם המשותפים.

הקריאה ביצירה אינה קלה. היא ניחנה במשקל מורכב ובשפה שירית גבוהה, ואלה, יחד עם הרצון לעשות ביצירה שימוש נוסף כפלטפורמה ללמידה, מחייבים קריאה איטית ומרוכזת. למותר לציין כי הקושי אינו גורע מאיכותה הספרותית ומחשיבותה ההיסטורית, ויפה עשו הוצאת מאגנס אברהם ארואטי, שהביאו לפני הקורא הישראלי לראשונה תרגום מן המקור היווני.

לסיום ולהדגמת סגנונה של היצירה, הנה קטע המתרחש מיד לאחר השגת הגיזה. את תיאור ההישג עצמו ניתן למצוא במאמר שבקישור.

כְּמוֹ שֶׁתִּלְכֹּד בְּתוּלָה עַל פְּנֵי שִׂמְלָתָהּ הַמְּעֻדֶּנֶת
אֶת זָהֳרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא הַקּוֹרֵן מִלְּמַעְלָה
אֶל תּוֹךְ חַדְרָהּ אֲשֶׁר בָּעֲלִיָּה, וְלִבָּהּ בְּחָזֶהָ
שָֹשׂ לְמַרְאֵה הַבָּרָק מְלֵא הַיֹּפִי; כָּךְ אַז אִיאָסוֹן
בַּהֲנָאָה הֵרִים הַגִּזָּה הַגְּדוֹלָה בְּיָדֵיהוּ.
עַל לְחָיָיו הַזְּהֻבּוֹת גַּם עֲלֵי מִצְחוֹ נִסַּךְ אֹדֶם
מִנְּגוֹהוֹתָיו שֶׁל הַצֶּמֶר כְּמוֹ לֶהָבָה מִתְלַקַּחַת.
וּכְגָדְלוֹ שֶׁל עוֹר פַּר בֶּן שָׁנָה אוֹ עוֹרָהּ שֶׁל אַיֶּלֶת
שֶׁצַּיָּדִים אַנְשֵׁי כְּפָר יְכַנּוּהָ בְּשֵׁם אַכַיְאִינֵס,
כָּךְ גֹּדֶל הַיְרִיעָה, כֻּלָּהּ מִזָּהָב, וּמִמַּעַל
צֶמֶר כָּבֵד מְכַסָּהּ בִּגְדִילִים. הוּא פָּסַע וּבְכָל צַעַד
הָאֲדָמָה מִתַּחַת רַגְלָיו נִצְנְצָה בְּרֹב בֹּהַק.
יֵשׁ שֶׁהָלַךְ וְתָלָה עַל כֶּתֶף שְֹמֹאלוֹ אֶת הַצֶּמֶר
מִקְּצֵה עָרְפּוֹ עַד רַגְלַיִם, וְיֵשׁ אֲשֶׁר שָׁב וּגְלָלָהוּ
אַף מִשְּׁשׁוֹ בְּכַפָּיו, כִּי פָּחַד עַד מְאוֹד פֶּן יִפְגֹּשׁ בּוֹ
אִישׁ אוֹ אַחַד הָאֵלִים וְיִקַּח אֶת הַצֶּמֶר מִמֶּנּוּ.
שַׁחַר נִפְרַשׂ עַל הָאָרֶץ, וְהֵם מַגִּיעִים אֶל הַצֶּוֶת.
הַבַּחוּרִים הִשְׁתָּאוּ לְמַרְאֵה גֵּז הַפָּז רַב הַגֹּדֶל,
שֶׁזָּהֳרוֹ נִדְמָה לִבְרַק זֶוְס; אִישׁ אִישׁ אֲזַי קָמוּ
מִשְׁתּוֹקְקִים בּוֹ לָגַעַת וּלְתָפְסוֹ בַּיָּדַיִם.
אַךְ בְּנֹו שֶׁל אַיְסוֹן עָצַר בַּעֲדָם וְהִשְׁלִיךְ עַל הַצֶּמֶר
כְּתֹנֶת הוּכְנָה זֶה עַתָּה; אָז יָרִים הָעַלְמָה, יוֹשִׁיבֶהָ
בַּיַּרְכָּתַיִם וּבְזֶה הַלָּשׁוֹן יְדַבֵּר אֶל כֻּלָּהַם:
"אַל תִּשְׁתַּהוּ עוֹד כָּעֵת, חֲבֵרַי, מִלָּשׁוּב לַמּוֹלֶדֶת;
הֵן הַתַּכְלִית אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָה סָבַלְנוּ קְשָׁיָיו שֶׁל
זֶה הַמַּסָּע וְעָמַלְנוּ בְּצַעַר וּכְאֵב, נִשְׁלְמָה כְּבָר
עַל נְקַלָּה הוֹדוֹת לָעֵצוֹת שֶׁהִשִּׂיאָה מֵדֵיְאָה.
אִם אַךְ תַּסְכִּים, אֶל בֵּיתִי אֶקָּחֶהָ וְשָׁם תִּהְיֶה הִיא
רַעְיָתִי עַל פִּי דִּין. בְּרַם אַתֶּם — הֱיוֹת שֶׁהוֹשִׁיעָה
בַּאֲצִילוּת לְאַכַיְאָה כֻּלָּהּ אַף לָכֶם — הַצִּילוּהָ.
יַעַן לָבֶטַח, סְבוּרַנִי, אַיְאֵטֵס יָבוֹא עִם רֹב חַיִל
כְּדֵי שֶׁיִּמְנַע אֶת צֵאתֵנוּ מִן הַנָּהָר אֱלֵי פּוֹנְטוֹס.
שְׁבוּ נָא אֵפוֹא בַּסְּפִינָה כָּל גֶּבֶר אֶחָד מִתּוֹךְ שְׁנַיִם
וּמְשׁוֹטֵיכֶם הָנִיעוּ; אַךְ מַחֲצִיתְכֶם הַנּוֹתֶרֶת
שְׂאוּ מָגִנֵּי עוֹר הַפָּר, הֱיוּ חַיִץ טוֹב מוּל אוֹיְבֵינוּ
הַמְּשַׁלְּחִים חִצֵּיהֶם וּבְכֹה אֶת שׁוּבֵנוּ תַּבְטִיחוּ.
הֵן בְּיָדֵינוּ נֹאחַז גַּם בָּנִים גַּם אֶרֶץ אָהַבְנוּ
וּמוֹלִידֵינוּ שְׂבֵעֵי הַיָּמִים, וְעַל זֶה פָּעֳלֵנוּ
הֶֽלַּס תִּסְמֹךְ: אִם תִּנְחַל מַפָּלָה אִם כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת.

Argonautica – Apollonii Rhodii

מאגנס

2017 (המאה השלישית לפנה"ס)

תרגום מיוונית: אברהם ארואטי