הבור והמטוטלת / אדגר אלן פו

כותרת משנה: סיפורי אימה ומסתורין

ארבעה סיפורים פרי עטו של אדגר אלן פו מקובצים בספר זה. מאחרית הדבר לספר שכתבה בתיה גור ניתן ללמוד על שורשי היצירות שכתב מי שנחשב, בין השאר, אבי ספרות האימה ואבי המסורת האפלה בספרות האמריקאית. כמו פו עצמו, המספרים בשלושה מן הסיפורים סובלים מסיוטים הנובעים מאלכוהול או מערפול של המציאות ומשיבוש הדעת. היא מצטטת אותו כמי שדיבר על "נסיון נואש לברוח מהזכרונות המענים, מהבדידות העצומה ומורא מאבדון לא מוגדר האורב לי". התחושות הללו מובעות בחדות רבה בסיפורים שבקובץ.

"החתול השחור" הוא סיפורו של גבר שאהב את אשתו ואהב בעלי חיים, אבל משהתמכר לאלכוהול הפך לאלים ולמתעלל והדרדר לרצח. תוצאות אלימותו שבות לרדוף אותו.

"כת"י" שנמצא בבקבוק מתרחש בלב ים, כשסופה אימתנית מטילה את המספר אל מה שנראה כספינת רפאים, שאת סודותיה הוא אינו מצליח לפענח.

"הבור והמטוטלת" הוא תיאור מעורר אימה בפרטנותו אודות אדם המושלך לתא כלא אפל, וחווה סדרה של עינויים נפשיים כשבכל רגע ורגע הוא צופה במוות המתקרב אליו.

"התיבה המלבנית", בשונה משלושת האחרים, אינו סיפור מסויט, אם כי גם בו מתרחשת סופה ימית, המאלצת את המספר ואת שותפיו להפלגה לנטוש את ספינתם. במרכז הסיפור תיבה גדולה, רכושו של אחד הנוסעים, המעוררת את סקרנותו של המספר. הוא עוקב אחרי הבעלים, מעלה השערות באשר לתכולת התיבה, ומגלה בסופו של דבר כמה רחוק היה מלנחש את האמת.

למרות שמדובר בסיפורים קצרים, כל אחד מהם מצליח לנעוץ חץ של חרדה ושל הזיה בלב הקורא, בזכות התיאורים הישירים והחדים ובשל תחושת הטשטוש האופפת אותם.

מומלץ לקריאה בשעות האור.

The Pit and the Pendulum – Edgar Allan Poe

עם עובד

1997 (1842)

תרגום מאנגלית: אברהם יבין

העליה לשמים / אדולף רודניצקי

32317

ציטוט לסרוגין מן הסיפור "פיסת נייר שנמצאה ליד קיר המוות" מתוך קובץ הסיפורים המרשים "העליה לשמים" מאת אדולף רודניצקי. בחוץ מצוד וז'נדרמים וקולות ירי, והוא מסוגר בחדרו, ומהרהר בספרים שכתב לפני המלחמה:

הם מטפטפים בתוכי ארס שמוכר רק ליודעי סוד. אני מפחד מפניהם. לעתים אני משתטה ומחביא אותם בארון מתחת לערמת ספרים אחרים, אבל אפילו כך הם מכאיבים לי כמראה בית שנפטר בו אדם יקר. את הספרים האלה… כתבתי ופרסמתי במשך חמש-שש שנים לפני ספטמבר 1939, אבל רק עכשו אני מבחין במשגיהם ואני כורע תחתיהם. המלחמה הזקינה את ספרי באלף שנים…

אינני מבין את האדם שכתב זאת, אינני מכיר אותו, והכל אומרים וימשיכו לומר שאני הוא זה. אני משאיר אחרי דבר-מה שמעורר בי שנאה שלא תיאמן, שנראה לי כקריקטורה של עצמי, משהו שמתקלס בי ומעורר בי תיעוב אמיתי, ודווקא הוא שיישאר אחרי. כלום לא ישאר מן ההכרה העמוקה הזאת חסרת האונים שמסוגלת, מי יודע למה היא מסוגלת, הרי זאת לא יידע איש לעולם!

אינני מבין לא את הדמויות שבספרי, לא את הבעיות המוצגות בהם, ולא את סגנונם. בספרי? הרי דור שלם כתב כך. באחד בספטמבר 1939 התעוררה הספרות של פולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם, והיא מבוגרת במאה שנים.

Wniebavstapienie / Adolf Rudnicki

הוצאת עם עובד (קלאסי כיס)

1999

תרגום מפולנית: עדה פגיס