העיתונאי והסופר רומן פריסטר היה בין החיילים שהגיעו אל מוצב 107, 'פורטוגל', אחרי שבעה ימי לחימה במלחמת יום הכיפורים. הוא שוחח עם חיילי המוצב על שעבר עליהם באותם ימים, והעלה את הדברים על הכתב.
תשעה-עשר חיילי גולני אכלסו את המוצב כשפרצה המלחמה. כמו כולם גם הם חשבו שמדובר בתקרית רגילה, וכמו אצל כולם גם ההיערכות שלהם היתה לקויה. ציוד חיוני היה חסר, כלי הנשק לא היו מספיקים. בימי שגרה המקום לא נועד לנהל קרבות, אלא לשמש עמדת תצפית. מיקומו של המוצב האסטרטגי היה נחות, היחיד מבין המוצבים שלא ניצב על גבעה. ללא כוח שריון קטן שניצב בסמוך נראה היה שאין להם סיכוי לשרוד את גלי המתקפה הסורית, וכשכוח זה נאלץ להתפנות מן המקום אחרי יומיים כדי לתגבר את המתקפה הישראלית שנועדה להפוך את הקערה על פיה, נותרו אנשי המוצב לבדם.
המלחמה נפתחה בצהרי היום בהרעשה בלתי פוסקת. הכוחות הסורים בשעיטתם מערבה לא התעכבו לכבוש את המוצבים, וכך נותר 107 מכותר בעורף האויב. בקשותיהם של החיילים לאספקה ולסיוע נענו בעיקר במילות עידוד. במשך שבעה ימים, חלקם תחת אש, כשהמוצב הרוס כמעט לחלוטין והקשר הפנימי אינו פועל, הצליחו להשמיד טנקים סורים ומשאיות אספקה, הגנו על הצירים באזור, והמשיכו לשמש עיניים ומודיעין עבור הכוחות הלוחמים. כל התשעה-עשר, למעט פצוע אחד, סיימו את הלחימה ללא פגע. המפקד אלימלך אברהם והקשר יעקב הירש עוטרו בצל"ש הרמטכ"ל. יוסף צדוק, שהשמיד מספר טנקים באמצעות בזוקה, עוטר באות המופת. בהמלצת חיילי המוצב עוטר גם שמואל יכין, מפקד כוח החיפוי, בצל"ש הרמטכ"ל.
העשירי למנין, שעל שמו נקרא הספר, הוא חייל הֶסדר שהועבר למוצב יום לפני המלחמה כדי להצטרף לתפילות. נוכחותו במקום, כך על פי הספר, היוותה זרז לשיחות על עזרה משמים ועזרה מבני אדם, על אמונה ועל ספקנות. החיילים שוחחו ביניהם גם על יחסי ישראל ושכנותיה, על מלחמות ועל סיכוי לשלום, על היחס לאויב (בחלק מהזמן טיפלו בשבוי סורי פצוע), ועוד. פריסטר מתאר חבורה מלוכדת סביב המשימה, למרות הבדלי אופי, ולמרות המודעות לסוף הסוגר עליהם. הוא מספר על פרטים קטנים של יומיום ועל מעשי גבורה, ומשלב ארועים משדות הקרב בסביבה.
גם בספר זה, וגם בספר הקודם שקראתי, "מוצב המזח: סיפור על גבורה וכניעה", מפעמת, למרות סיר הלחץ שאליו הוטלו אנשים השונים במידה רבה זה מזה, רוח של התלכדות. איכשהו, ולוואי שנחזור לדעת איך עושים זאת, הם מתעלים מעל המפריד ונאחזים בנחישות ובסובלנות במשותף.
למרות שסיפורו של המוצב מוכר, הספר נקרא בנשימה עצורה, מעניין, מעשיר ומומלץ.
כמה מן החיילים נפגשו בפברואר 2023 לשיחה על הקרב.
זמורה ביתן
1983
סקירות ספרים 