"גבר בן 46, משמין, מקריח, יושב בחושך מוחלט במשרד של מטר על מטר, מסתתר כמו איזה אנה פרנק מהאיש של השווארמה, תוהה אם האורז שהשארתי במקרר לצהריים ישרוד הפסקת חשמל באוגוסט", כך מתאר את עצמו לב בינדר, בלש שעסקיו דועכים, כל קשריו מתפוגגים, והוא שקוע בחובות לכל העולם. כשהוא מקבל מכתב איום ושטנה בנוסח "זה כל מה שאתה שווה, אפס", עוברת בראשו רשימה ארוכה של אנשים שזו בדיוק דעתם עליו. אנשים שהוא חייב להם כסף, אנשים שאחריהם עקב במסגרת עבודתו, גרושתו, שאיתה יש לו יחסים טעונים, חברתו לשעבר. לא ברור איך ייצא מכל צרותיו. ואז נוספת עוד אחת. מירי, אותה חברה לשעבר, החשודה ברצח אביה, מופיעה במשרדו ומבקשת את הגנתו. לב, למען האמת, אינו לגמרי בטוח בתחילה שהיא אינה אשמה, ומהסס אם לסכן את שאריות המוניטין שלו במעורבות במקרה. אבל הוא לא באמת יכול לסרב לה.
נוח, אביה של מירי, היה אחד משני המייסדים של אייליסט, חברה שבנתה מאגר דנ"א של מפורסמים, ויצרה הליך שמאפשר להחליף את המטען הגנטי שבביצית מופרית בדנ"א מהמאגר על פי הזמנה, מבלי להפריע למהלכו של ההריון. מדובר למעשה בשיבוט, אבל מבלי לקרוא לו בשם זה. מירי, בתו של נוח, שכעת נחשדת ברציחתו, היא בעצם מרילין מונרו, כנראה הראשונה שנוצרה ככזאת. הוריו של לב בחרו בגנים של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל, עבור בנם המיועד, ושמו הפורמלי הוא לפיכך לוי אשכול 278.
אם מתעלמים מההיבט הדמיוני שבספר, מדובר בעלילה דינמית, רבת תהפוכות, מותחת ומסופרת כהלכה. ההיבט הדמיוני מוסיף לספר תבלין מעניין. ההליך המתואר אמנם נראה בלתי אפשרי, אבל זה אינו באמת משנה. מה שכן משמעותי הן השאלות שהוא מציף, והביקורת הלא כל כך סמויה על תרבות החיקוי ועל מחיקת האינדיבידואל. מה יכול להיות גורלם של ילדים שנוצרו לתוך תבנית מסוימת, עם כל מטען הציפיות הכרוך בה? הרי ברור שלא כל מרילין מונרו תהיה שחקנית מפורסמת, אם כי מצד שני היא בהחלט עשויה להיות בעלת אישיות מסובכת, ולא כל צ'ה גווארה ינהיג מהפכה. "הלוואי שהצל הזה של מי שהיא הייתה יכולה להיות כבר יפסיק לרדוף אותה", אומר לב על אחת מנשות אייליסט. "אחר כך קרה לו מה שקורה לכולם. הוא עקף בגיל את המקורי שלו. הבין שהוא לא השיג יותר מדי. נכנס לדיכאון", הוא אומר על גבר אחר. ואם לא די במבנה התבניתי שהחברה נדחקת אליו בגלל אייליסט, כי קשה כנראה לעמוד בפיתוי לעצב את ילדך עוד בטרם נולד (ה"נורמים", כלומר אלה שנולדו באופן רגיל, ללא מעורבות של אייליסט, הם במיעוט), ההתפתחויות הטכנולוגיות יוצרות חתימת מקום של כל אדם בכל רגע, ומעט הפרטיות שעוד נותרה בעולם נעלמת.
"האכזבות" הוא סיפור קודר ברובו, אם כי לא נעדר ממנו הומור, בעיקר בדמות אישיותה המורכבת של המכונית שבה לב נוסע. הוא אמנם ממוקם בעתיד כלשהו, לא מאוד רחוק, אבל הוא מאוד עכשווי ורלוונטי, והשילוב של עלילת המתח עם השאלות החברתיות עובד היטב.
את העטיפה ההולמת עיצב אמרי זרטל.
מהנה, מעורר מחשבה ומומלץ.
תכלת
2026