בסיום הסקירה המאוד לא אוהדת שלי על "הסוד של עוזרת הבית" כתבתי באופן נחרץ למדי כי מבחינתי זו היתה היכרות ראשונה ואחרונה עם יצירתה של פרידה מקפדן. מאז שמעתי כמה דברים לאו דווקא רעים על כתיבתה מפיה של קוראת שאת דעתה אני מעריכה, ואם כי אין לי כוונה לקרוא ספרים אחרים מאותה סדרה, חשבתי לנסות לגלות שוב למה הסופרת זוכה לפופולריות. "הקולגה", שאינו חלק מסדרה, נבחר כמקרה מבחן.
זהו סיפורן של שתי נשים, נטלי ודון. נטלי היא אשה יפה, חברותית, מושכת, אשת מכירות מובילה בחברה של תוספי תזונה. כשהיתה בגיל העשרה היתה, כמובן, הילדה הכי פופולרית, וגם כעת היא מעין "מלכת הכתה" בגרסה למבוגרים. דון היא ההופכית שלה. היא מוזרה, מזניחה את הופעתה, מתקשה לחלוטין ליצור קשרים חברתיים, דבקה במנהגים קשיחים (ארוחות בצבע אחד, הקפדה פדנטית על לוח זמנים, כולל זמן לביקור בשירותים, וכיוצא באלה), טובה במספרים ועוסקת בניהול חשבונות באותה חברה. ואם באלה לא די כדי לסמן אותה כמוזרה, היא אובססיבית לצבים. שתי הנשים יושבות בתאים סמוכים בחלל העבודה הפתוח. כשהעלילה נפתחת, נטלי תוהה כיצד קרה שדון, שאף פעם אינה מאחרת ואינה מחסירה שעת עבודה, עדיין אינה נמצאת במשרד. שיחת טלפון מטרידה, שבה היא שומעת את דון קוראת לעזרה, גורמת לנטלי דאגה, שאיש מלבדה אינו שותף לה. כשיחלפו השעות, ודון לא תגיע לפגישה שהיא עצמה זימנה עם מנהל החברה, נטלי תצא לחפש אותה בביתה, ומשם הכל יילך ויסתבך.
באמצעות הסיפור הכרונולוגי, ובאמצעות הקפיצות לעבר שיחשפו עוד ועוד פרטים מטרידים על שתי הנשים, הסופרת בונה סיפור דינמי, מתעתע ומותח, שמצליח להפתיע לכל אורכו ממש עד הסיום. הספר העביר לי בכיף מספר שעות, ולכן (להפתעתי, בשל הנחרצות שהוזכרה בפתיחה) אני ממליצה עליו.
The Coworker – Frieda McFadden
ספר לכל
2026 (2023)
תרגום מאנגלית: מרים שפס
