יום הסנונית / דלין מתיה

ארמינטה רוסו, צעירה אפריקנרית בדרום-אפריקה, להוטה לעזוב את המדינה. האפריקנרים (מוכרים גם בשם בוֹרים), צאצאי מתיישבים הולנדים, גרמנים וצרפתים מן המאה השבע-עשרה, התפתחו עם השנים לעם נפרד עם שפה משלו ואורח חיים משלו, נבדל מזה של המתיישבים הבריטים, שדחקו את רגליהם. ארמינטה גאה במורשת שלה, חשה חלק מעמה, ושבה ומזכירה את העוול שגרמו לו הבריטים. יחד עם זאת, היא מתנגדת, התנגדות פסיבית, למדיניות האפרטהייד שהנהיגה המפלגה האפריקנרית בעלותה לשלטון אחרי מלחמת העולם השניה. אבל מה שגורם לה לרצות למצוא לעצמה מקום משלה הרחק משם היא השנאה של שאר העולם כלפי בני עמה. כשהיא יוצאת עם המקהלה שבה היא חברה להופיע, באופן בלתי פורמלי בשל החרם, בכנס מקהלות באירופה, היא נתקלת חזיתית בשנאה, וסופגת רוק בפרצופה. "לא סבון ולא מים ולא שמפו ולא מטלית רחצה ולא מגבת ולא הקרצוף החזק מכל ולא שום דבר שבעולם אין בכוחם למחות רוק מפניו של אדם. ולא את השנאה מעיניה של אשה".   

כדי להגשים את חלומה, למרות התנגדות אביה הכומר, היא עובדת בסוכנות נדל"ן, צוברת עמלות, ומתפתה לתווך בסחר יהלומים פרטי, שאסור על פי חוק. בפעם הראשונה שלה בתחום הזה היא מסכימה לעזור ללקוח פוטנציאלי, שאין בידו מזומן אלא מספר יהלומים. למרות הסודיות הכרוכה בסחר הבלתי חוקי, ולמרות הפחד להתפס, היא מגלה שמדובר בכסף קל, הרבה יותר מכפי שהיא מסוגלת להרוויח בעסקי הנדל"ן, אז היא ממשיכה לחפש הזדמנויות לסחור. ההסתבכות הבלתי נמנעת בוא תבוא.

טוב ורע משמשים בחייה של ארמינטה, כרוכים זה בזה, ומציבים בפניה דילמות מוסריות. היא שייכת לעם מדוכא שהפך למדכא; היא מעורבת במעשים בלתי חוקיים ממניעים טובים; כשמוכר יהלומים מצפה לקבל סכום מסוים והיא משיגה סכום גבוה לאין שיעור, היא יכולה להשתמש בהפרש או לוותר עליו לטובת המוכר; כשלוחצים עליה להפליל סוחרים אחרים כדי להקל בעונש הצפוי לה, היא יכולה לשתף פעולה או למצוא דרך להזהיר. בארץ של שחורים ולבנים, שום דבר אינו נראה שחור או לבן.

ארמינטה אוהבת את הארץ, את נופיה, את היהלומים המופקים מאדמתה. כשהיא מגלה מה המחיר שמשלמים האנשים ומשלמת אדמת הארץ בעבור חופן יהלומים, היא מזועזעת.

דלין מתיה זכורה לטוב מאוד מ"הקפות ביער" ומ"הילד של פילה". "יום הסנונית", הטוב בפני עצמו, אינו מתעלה לרמתם. הוא מתנהל באופן חזרתי מדי, ובאופן שאינו משתלב בעלילה מציע גם סיפור אהבה בלתי ברור. יחד עם זאת הוא מספק נקודת מבט שונה על החברה הדרום אפריקאית, ומציג דילמות מעניינות ודמויות כתובות היטב. לפיכך, מומלץ.

להרחבה כדאי לקרוא את המאמר של אלינער ברקת, "השבט הלבן של אפריקה".

The Day the Swallows Spoke – Dalene Matthee

עם עובד

1996 (1992)

תרגום מאנגלית: אמציה פורת

הקפות ביער / דלין מתיה

שאול בארנארד נולד למשפחה של חוטבי עצים בדרומה של דרום-אפריקה. המשפחה הבורית (אפריקנרית) והקלוויניסטית מתפרנסת בדוחק מכריתת עצים וממכירתם בעיירה, שם שולטים שני קוני עצים אנגלים במסחר המקומי, קובעים מחירים שרירותיים, משלמים במצרכים שיש לרכוש בחנויות הנתונות למרותם, ומנהלים חשבונות מעוותים המשעבדים לנצח את החוטבים האנאלפביתים. ילדותו של שאול הסתיימה בעת ביקורו הראשון בעיירה, שם נאלץ לצפות באביו הסמכותי מתרפס בפני הסוחר. משהו נעתק בך כשאתה רואה את אביך, את יורם בארנארד הגדול והחזק […] כשאתה רואה את האיש הזה מתחנן ומבקש לו מזון וטבק כמו כלב.

שאול יוצא דופן במשפחתו. בניגוד לבני משפחתו, המקבלים כל אמונה וכל מוסכמה כחקוקה בסלע, הוא שואל, חוקר ומערער. ביום הולדתו השביעי החליט לפנק את עצמו ואת משפחתו בצביון שצד לארוחה. כשפתח אותו התברר לו שבניגוד לקביעה כי המרה של הצביון מצויה בראשו, היא מצויה בבטנו כמו אצל בעלי חיים אחרים. כשהעז להעלות את הנושא בפני אביו ואחיו, זכה בהתעלמות, בכתף קרה, ובסירוב להווכח במציאות במו עיניהם. הספק שנולד בו באותו יום עורר ספקות אחרים. כעת, בהווה של העלילה, כשהוא נודד ביער לבדו, הוא תוהה, האם היה מהלך ביער בתורת אויב אלמלא לא פתח את ראשו של הצביון ביום ההוא?

שאול שונה מסובביו גם ביחסו אל היער. עימות קשה פורץ בינו ובין אביו כשהוא טוען שהעץ חש בכאב מהלומות הגרזן. בשונה מן החוטבים, המתנגדים לכוונה לפקח על עבודתם, ומעדיפים את הכנסות ההווה על פני חשיבה על העתיד – שלהם ושל היער – שאול חרד פן לא יוותר יער כלל בתוך כמה עשרות שנים בשל הכריתה הפראית והבלתי מפוקחת.

כשהוא מגיע לגיל ארבע-עשרה קם שאול ועוזב את היער לטובת עבודה אצל סוחר העצים. תוך זמן קצר הוא מגלה שלמרות תבונתו ולמרות עבודתו הקשה, הוא לכוד ומנוצל ממש כמו קודם, כשהסוחר מסרב לשלם את שכרו בשל החוב לכאורה של אביו. מנגד, יחסיו העכורים ממילא עם בני משפחתו מידרדרים כשהם מאשימים אותו בבגידה, בהלשנה לרשויות כשהם, בלית ברירה, סוחרים בשנהב הפילים כדי להתפרנס איכשהו. חברתו היחידה, נחמתו היחידה, היא קייט, בתו של הסוחר, שמתרועעת אתו בסתר, למרות שהדבר נאסר משום ש"כל החוטבים פראים הם ומלוכלכים, הם וילדיהם", נותנת לו ספר לקרוא, ומסייעת לו להשתפר באנגלית.

ואם אין די בכל אלה כדי לזרוע בלבו ובנפשו זעם ויאוש, צצה לה שמועה על הימצאותו של זהב ביער, ומחפשי זהב להוטים נוהרים אל המקום ועושים בו שמות.

כשמתברר לשאול כי סוחר שנהב מתעתד להרוג את זקן-רגל, מנהיג הפילים, שהואשם בטעות בהריגת ילד, הוא נחוש למנוע זאת. אולי לא יהיה בכוחו להציל את הפיל מגורלו, אבל את הגורל הבזוי של מוות מידיו של הצייד-הסוחר בכוונתו למנוע.

עלילת הספר מתנהלת בשתי תקופות במקביל. באחת שאול צועד בעקבותיו של זקן-רגל, להוט להשיג אותו לפני הסוחר, להעניק לו את הכבוד של מוות מידיו שלו. בשניה מסופר סיפור חייו, החל מן הלידה ב-1860 תחת עץ בדרכה של האם אל המקום בו חטב בעלה, דרך התהפוכות שעבר שאול ושעבר האזור, ועד ההווה.

שמו של הספר ניתן לו על שם המעגלים שחווה הסביבה באופנים שונים. ארבע שנים נדרשו לו [לשאול] ללמוד שהחיים הם הקפות במעגל קסמים. החוטב ממית את היער, הקונה ממית את החוטב. הקפות הן גם שיטתו של הפיל לברר אם עוקבים אחריו, ולארוב בסופו של דבר לרודפיו. בעברית נוספה לשם הספר, אולי במתכוון אולי במקרה, משמעות נוספת, הקניה בהקפה שנכפית על החוטבים כדי להגדיל את חובותיהם.

דלין מתיה מפליאה לתאר את החברה ואת הטבע. היא מתעכבת רבות על היחסים המעוותים בין הבורים לאנגלים, ועל ניצולם של אנשי העמל על ידי אנשי המסחר. היא מתארת בחיות רבה את אורח חייהם של החוטבים, את תפיסת עולמם, את עיקשותם לטוב ולרע, ואת הלך רוחם. באחד הקטעים היפים בספר היא מספרת על תחושתו של שאול כשיצא לראשונה מן היער בהיותו בן שבע: "רגע עדיין היה היער מסביב להם ומעליהם, ומשנהו התחיל מידלל והולך ומאיר והולך… עוד שמש, ופתאם העולם מונח גלוי לעין. עירום. כמו אדם בלי כובע. בלי גג. הוא ביקש להפוך את פניו ולרוץ ולשוב אל המחסה המוצל של היער. גופו לא אבה להוסיף וללכת. והוא עמד מלכת בשיטים שבשולי הדרך והעגלה עברה על פניו. השמש הכאיבה לעיניו". בקטע נגדי, משעשע למדי, המתרחש שנים אחר-כך, מתמנה שאול ללוות מומחה לזהב אל תוך היער, ונאלץ להתמודד עם הקלאוסטרופוביה התוקפת אותו: "אני נחנק! המקום הזה סוגר עלי יותר מדי […] היער האיום הזה גורם לי. אין די אויר לנשום". נושא שימור הטבע ורווחת בעלי החיים מעסיק אותה, והביקורת שלה על ההתנהלות חסרת האחריות של בני האדם ברורה: "לזקן-רגל חוקיו שלו. חוק היער […] רק האדם לבדו מתהלך לו בלי חוק ביער, רק האדם לבדו דומה שהוא רשאי לעשות כרצונו, להשחית כרצונו, להאמין בשקרים מרובים ככל אוות נפשו".

קראתי את הספר לראשונה לפני שנים רבות, והוא נותר חקוק בלבי כאחד הטובים שזכיתי לקרוא. הזמן שחלף לא פגם בהתרשמותי הזהה ממנו כעת.

מומלץ מאוד, ורלוונטי גם קרוב לארבע עשורים לאחר שראה אור.

Circles in the Forest – Dalene Matthee

עם עובד

1985 (1984)

תרגום מאנגלית: אמציה פורת