שלוש נובלות קובצו יחד בספר זה מסדרת "תיבת פנדורין" – "כדור המים", "מפרש בודד" ו"לאן, אם כן, נשוט?". לכל אחת מהן כותרת משנה – "הרפתקה טכנוקרטית", "הרפתקה נוסטלגית" ו"הרפתקה אידיוטית" בהתאמה, וכולן מתרחשות בשנים הראשונות של המאה העשרים.
בראשונה מבין השלוש, שיש בה מן המד"ביות, פנדורין מוריד הילוך, ומעסיק את עצמו בחיפוש איטי אחר אוצר שירד למצולות עם ספינה שטבעה מאתים שנה קודם לכן. יחד עם מאסה הנאמן ועם מהנדס מוכשר הוא משייט בצוללת שפיתחו יחדיו סמוך לאי ארובה, ומתמודד כמיטב יכולתו עם הסכסוך בין שני עוזריו.
"במהלך ההפלגה באוקיינוס, אראסט פטרוביץ' הכריח אותם לחתום על מסמך, שבו נשבעו השניים בהן צדקם לשמור על יחסים מכובדים, ולכן חילופי העקיצות בין היריבים התנהלו כעת באורח מוזר. – עלי לומר לך, סֶר, בכל הכבוד המגיע, שבגלגול הבא שלך תיוולד כתולעת מעי בבטנו של חזיר, – אמר היפני. – ואתה מטומטם, סֶר, – החזיר בבוז פיט בול, שהעניק לשבועות פחות משמעות ממאסה".
פנדורין חולם על מציאת הזהב, אבל בעיקר נהנה מהחיפוש.
"אלא שפנדורין לא מיהר לשום מקום. חיים שכאלה התאימו לו כמו כפפה ליד. המטרה שהוצבה אמורה לזהור כמו עשרים טונות זהב ספרדי, אך אגב כך גם להישאר רחוקה מאוד ובלתי מושגת. האומנם ריצודו של האוקיינוס נופל ביופיו מזוהר המטילים? האין כל יום ויום מלא במלאכה בעלת משמעות, בהתגברות על קשיים ובתקווה? הלוואי שאפשר יהיה להמשיך ולחיות כך על האי המוזר הזה, שנה אחר שנה. לשתות בערבים רום עם מיץ אננס, לעשן סיגרים קובניים נפלאים, להרהר במיני נושאים מרתקים, להתווכח עם מאסה על דקויות אורחותיו של איש המעלה ועל יתר השטויות".
השלווה הזו, כמובן, לא תימשך זמן רב, ופנדורין ימצא עצמו נלחם בכוחות רשע בדמות דיקטטור מטעם עצמו שהגה רעיון של חיים מתחת למים, אבל לא הסתפק בכך אלא ביקש להשמיד את האימפריות היבשתיות, תוך שהוא נעזר בפרופסור רצחני. פנדורין יצטרך להתגבר לא רק על הדיקטטור שייסד את העיר התת-מימית, אלא גם על חסידיו, שכן, כפי שהוא מאבחן, "אנשים המאוחדים במטרה משותפת אחת, גם אם מטרה זו מטורפת או איומה, הופכים למעין נחיל דבורים: כל אחד מוותר על חלקיק מאישיותו, ומקבל עבורו את התחושה המשכרת של "שותפות במפעל אדיר", של רעות, של היעדר בדידות", וגם "הדבר האיום ביותר בעולם הוא אנשים רבים וטובים מאוד שמתלהטים מרעיון מאוד לא טוב. למרבה הצער, תופעה הפוכה לא מזדמנת לעולם".
בנובלה השניה, "מפרש בודד", פנדורין חוקר מקרה רצח של ראש מנזר, שהיתה אהובתו לשעבר. הוא עושה שימוש במוחו ובכושרו הגופני כדי לחקור את צפונות המנזר וסביבתו הנידחת למדי, שהיא בבואה של רוסיה בתקופתו.
"אלה היו האדים הרעילים שהתאבכו בצמרתה של פירמידת ח'ּוּפּוּ המכונה "המדינה הרוסית". אלא שבבסיסה, כך הבין אראסט פטרוביץ' עד מהרה, מצב העניינים היה גרוע עוד יותר."
"אּוּף, אילו רק ניתן היה לשתק את הרוע ברוסיה באותה קלות כמו את היצור החד־תאי הזה, עם העיניים הבולטות. להכות בנקודת ה"מא־ הי" של כמה אלפי סאבראסובים כאלה, שישכבו להם בשקט איזו שנה, לא צריך יותר מזה – והיתה מתגבשת פה ארץ אחרת לגמרי".
בנובלה השלישית, "לאן, אם כן, נשוט?", פנדורין מחפש הזדמנות לחמוק מחברתה המייגעת של אשתו, וזו נקרית לו כשהרכבת שבה הם נוסעים נעצרת באמצע הדרך בגלל שוד שארע ברכבת אחרת. פנדורין מנדב את עצמו לחקירת השוד ולמרדף אחרי השודד, למגינת לבו של מאסה שהושאר מאחור כדי להתלוות לאשה. המרדף אחר השודד, שבמהלכו פנדורין עושה שימוש בשיטות שלמד ממלמד בישיבה שחקר רק מעשי פשע בין יהודים, מוביל את הבלש אל כינוס שערכה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בקרקוב בראשותו של לנין ובהשתתפותו של סטלין, שהיה אחראי על מימון פעילות המפלגה באמצעות מעשי שוד. קישורים מעין אלו בין העלילות הבדויות לארועים אמיתיים מצויים בכל הנובלות, כמו גם בספרי פנדורין האחרים, ויגאל ליברנט, שתרגם אותם הוסיף הערות רבות ערך המבהירות את האזכורים ההיסטוריים.
בנוסף לאלה, יש בספר התיחסויות לדמויות ולהתרחשויות מספרים אחרים של אקונין, וגם לאלה המתרגם הוסיף הבהרות. יש לציין כי למרות ההתיחסויות האלה, ולמרות שיש ערך להיכרות קודמת עם פנדורין ועם מאסה, כל אחד מספרי הסדרה, וכך גם הנובלות שבספר זה, יכול להקרא בפני עצמו.
פנדורין הוא, כרגיל ולמרות כישוריו המעולים, אדם בלתי מושלם, לפעמים טועה, לפעמים יהיר, לפעמים משתטה או מפעיל מניפולציות, סקרן, סתגלן לעתים וחסר סבלנות לעתים, פטריוט רוסי שכואב את שעובר על ארצו ויפני בנשמתו, חבר טוב רוב הזמן. בקצרה, בן אנוש. מאסה הנאמן, שפנדורין רואה בו חבר, מעדיף את התואר "וסאל", גם אם הוא אומר בכנות כדרכו: "הנה אני, למשל, תמיד משרת אותך נאמנה, אף על פי שמאוד לא קל להיות הווסאל שלך". הדינמיקה בין השניים משעשעת ונוגעת ללב גם יחד, ופנדורין מגלה כי "מאסה לא היה "מעט", כי אם הדבר היחיד שפנדורין העריך בחיים האלה, אף על פי שנראה כי לא חשב על כך עד עתה".
העלילות עצמן, יש להודות, אינן מרשימות במיוחד (ובקטעים מסוימים הן די מהפכות קרביים), אבל מה שמייחד את הנובלות, ואת הסדרה כולה, הם הכתיבה המצוינת, ההומור, ההקשרים ההיסטוריים, התובנות החברתיות, וכמובן הדמויות המתחבבות. יגאל ליברנט תרגם היטב, והספר בהחלט מהנה ומומלץ.
Вода Планета – Борис Акунин
ספרי עליית הגג וידיעות ספרים
2026 (2015)
תרגום מרוסית: יגאל ליברנט
