סיון שיקנאג'י בראה לעצמה כפר קווקזי. בראיון איתה קראתי שהסיפור הראשון מבוסס על האופן בו נפגשו והכירו קרובי משפחה שלה, סיפור שאותו העבירה אל הכפר הדמיוני ואל דמויותיו המומצאות. משם, סיפור אחר סיפור, דמות אחר דמות, נוצר המקום, קשוח וחומל, מציאותי ומיסטי, עדין ונוקשה. כמה מן הדמויות מופיעות ביותר מסיפור אחד, אך כל אחד מן הסיפורים עומד בפני עצמו.

קשה להסביר במילים עד כמה הספר הזה מיוחד. אולי אם אומר שיש בו משהו שעורר בי אסוציאציה לצ'ינגיס אייטמטוב, אצליח להבהיר זאת. הרגישות לפרטים, הקשיחות בהווי החיים לצד אהבה ורחמים, האכזריות המהולה ביופי, ההכרה המפוכחת בעובדות יחד עם אמונה בשדים ורוחות – את כל אלה ועוד מצאתי אצל שני הסופרים, כל אחד בדרכו היחודית, ואצל שניהם הם הילכו עלי קסם.

הספר מורכב משנים-עשר סיפורים קצרים ומנובלה אחת. כל אחד מהם נפתח בהצגה חיננית של הנפשות הפועלות. הנה הדמויות של אחד מהם שבחרתי באופן אקראי.

"תושבי הכפר שבסיפור הבא:

ואלרי – החבר הכי טוב של חיזגיל. המוח.

חיזגיל – משחיז סכינים מדלת לדלת. הכוח.

הסוס – בהמה שסוחבת עגלה ומואנשת לשווא (געגועים הם תמיד לשווא) על ידי חיזגיל".

נושאי הסיפורים מגוונים – עוני, משפחות מרובות ילדים, הקשרים הנרקמים עם בעלי החיים, יחסי גברים-נשים, אמונות ומנהגים, יחסי הורים-ילדים, אלימות, חמלה, דרכים עלומות לביטוי אהבה בחברה שאינה מחצינה אותה. אהבתי מאוד את כולם, אבל אם לבחור אחד שאהבתי במיוחד זה יהיה "נובי גוד", סיפור הימים הראשונים לנישואיהם של גרצן ושל אשה ששמה אינו מוזכר. כך מוצגות הדמויות בפתיחה שאומרת הכל: "גרצן – בעלה הטרי של הנחנכת. הנחנכת – אחרי הכל מדובר בסיפור חניכה". סיפור שמבטא את מעמדן הנחות של נשים בכפר, שופע אמונות תפלות יותר ופחות, מעורר חשש מפני הבאות, ויחד עם זאת מציע נחמה זוטא של אחוות אם ובת, ונחתם בתשומת-לב מפתיעה.

לפעמים ספרים טובים חומקים מתחת לרדאר, וחבל. הפעם חבל מאוד. הספר מקורי, מדויק, נכנס ללב, וראוי מאוד להכרה. התמזל מזלי וחברה וידאה שאקרא אותו. אני שמחה לגלגל את ההמלצה הלאה.

להתרשמות הנה חלק מן הסיפור הראשון באתר עברית.

מומלץ מאוד.

שתים

2025