"הבית שלנו" מספר על חייה של משפחה אחת בשתי נקודות זמן משמעותיות. בהווה, בשנת 2023, חייהם של חגי וגליה, זוג מבוגר, משתנים באחת בשל שבץ שתוקף את חגי. למזלם הגיעו למיון בתוך חלון הזמן שמאפשר להשיב במידה רבה את הגלגל לאחור, אבל מצאו עצמם עוברים מחיים של עצמאות פעילה לחיים של מחלה ושיקום. בעבר, בראשית שנות השמונים, השניים נמנו עם ראשוני הישוב נטף. כשגליה חשה אבודה במציאות החדשה שנכפתה עליהם, חגי, שכושר הדיבור חוזר אליו בהדרגה, מציע לה לכתוב על אותם ימים. המוטו שנבחר לספר, ציטוט מפיו של סטיבן קינג, משקף יפה את הקשר בין הסיפור ובין העבר, ההווה והעתיד: "הסיבה היחידה שמובילה אנשים לכתוב סיפורים היא כדי שיוכלו להבין את עברם ולהתכונן לתמותה עתידית".
סיפור ההווה הוא סיפור על הזדקנות, על בגידת הגוף, על ההשלמה בלית ברירה עם המגבלות שהזמן כופה, על הסתגלות וגם על חיפוש העצמי בתוך הדמות הנשקפת במראה ובתוך המציאות שבאה מבלי שהתבקשה. "אני לא רוצה להיעלם, להיות רק האישה המבוגרת הזאת מבית החולים, שעוזרת לאיש ההוא הנכה", חושבת גליה כשהיא מאזינה לאחת מאנשי הצוות בבית החולים. "פעם החזקתי תינוק על הידיים, והייתי לבד ופרצתי דרך. פעם שנינו בנינו בית. עכשיו, נדמה שאישה אחרת תופסת את מקום האישה שהייתי". היא יודעת שהיא צריכה להתיידד עם האשה האחרת הזו, שאין לה שום כוונה להסתלק ולפנות את מקומה למי שהיתה פעם. ההיאחזות באהבה היפה שבינה ובין חגי היא דרך אחת. גם הכתיבה היא אחת הדרכים שבהן היא מוצאת את עצמה.
סיפור העבר הוא סיפור על חיים צעירים, על התחלה, על התמקמות בתנאים לא נוחים מבלי להתייחס אליהם ככאלה, סיפור של טבע וריחות ומראות וטעמים, של תחושת בית, של הגשמת חלום. "היינו חבורה של צעירים שחלמה על כפר מבודד בטבע. היינו קהילה של אינדיווידואליסטים שבנו לעצמם כפר. זה היה עוד לפני שהשתרש המונח "יישוב קהילתי". פשוט רצינו מקום לעצמנו".
שני הסיפורים האלה, המשולבים יפה ובטבעיות זה בזה, כתובים היטב. קצת חבל שלא הסתפקה בהם, אלא שילבה כמה סיפורי משנה מפורטים מדי, כמו זה של מחנה הקיץ שבו הדריכה בארצות הברית, האהבה לבחור אמריקאי, החברה מן האוניברסיטה ועוד. אלה, לטעמי, תוקעים את העלילה ומוטב לו היו מקוצרים משמעותית או מושמטים (על כמה הבלחות של התחסדות עיוורת לא ארחיב, כי אנו פה בשביל הספרות ולא בשביל דיון בתפיסות עולם). השמות בספר אינם אמיתיים, אבל כמו בספרה הקודם, "ברכה", גם כאן הארועים שאובים מן הביוגרפיה שלה הסופרת.
ההווה של הספר מעוגן במציאות הישראלית של 2023. בני הזוג משתתפים באופן קבוע בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית, אבל מאמינים בעתיד טוב יותר, גם שלהם באופן פרטי לאחר תקופת השיקום, וגם של המדינה. ארועי השבעה באוקטובר וכל מה שארע אחריהם אינם נוכחים בספר, אבל לבו של הקורא, היודע מה עתיד לקרות בקרוב מאוד בעוד גליה וחגי שבים אל ביתם ואל שגרת חייהם הנינוחה, נחמץ.
שתים בית הוצאה לאור
2026
