נחלת עולם הוא שם האחוזה שבנה לייב עבורו ועבור אשתו סופי סמוך למושבה הרצליה. נחלה מבודדת, מצומצמת בגבולותיה, כמעט אזור זמן לעצמה, ויחד עם זאת היא מתוארת כמשתרעת על כל שטחה של פלשתינה-א"י. בשל תיאור זה, ובשל הקשרים רבים בהמשך, אני משערת שהסופרת ביקשה ליצור כאן מעין אלגוריה למדינת ישראל, מימי העליות ועד תקופתנו.

לייב, שפיתה את אשתו לעלות לארץ, לכאורה באופן זמני רק כדי להעלות את עצמות הוריו, תכנן למעשה להתיישב כאן, ומשעה שהגיע לארץ הלכה התלהבותו וגברה. סופי מצדה שקעה בדכאון, ממנו נחלצה חלקית וזמנית בזכות מאהב ערבי. הנרייטה, הבת שנולדה לה, היא ספק בתו של הבעל ספק של המאהב. אחותו של לייב הובאה לארץ כדי לסייע בגידולה. הנרייטה בבגרותה נישאה לתעשיין פנטזיונר שעלה לגדולה וצנח ממנה. בעוד שני הדורות הקודמים התכנסו אל נחלת עולם, זיזו ונרי, התאומים שנולדים להנרייטה, יחפשו את דרכם מחוץ לה, ושניהם יילכדו בציפורניו של ראש כת משיחית, שיבקש להשתלט גם על האחוזה. הדור הרביעי, בתה של זיזו, ישוב לחיות בנחלה. כחוט השני מתלווה אל המשפחה לדורותיה, מגירוש ספרד ועד רותי של זיזו, שאור להכנת דברי מאפה, שבשל איכותו ומעמדו המרכזי בחוויה המשפחתית ניתן לו השם אלפונס דה-מולינס.

לשלומית אברמסון יש כושר ביטוי, עושר לשוני ודמיון. העלילה מעוגנת בהיסטוריה היהודית והישראלית, ונוטה אל הפנטסטי ואל המופרז מבית מדרשו של מאיר שלו. ה"איך", אם כן, מושך למדי לקריאה. ה"מה", לעומת זאת, מבולבל, שופע תתי-סיפורים שחלקם אינם מפותחים דיים בבחינת "תפסת מרובה וגו'", לעתים מפורש מדי ולעתים תלוש מדי, ואינו מתגבש לכלל אמירה מהותית (למרות ההשערה למעלה) או למצער לכלל סיפור קוהרנטי. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשליש האחרון של הספר כשהעלילה נודדת אל ראש הכת, אבל לטעמי גם השליש האמצעי של הספר יכול היה להרוויח מקיצוץ משמעותי. התנופה שבה נפתח חלקו הראשון של הספר דועכת בהמשך וחבל.

כנרת זמורה דביר

2020