
ענת סימן-טוב, אשה בערך במחצית חייה, עבדה במשך שנים רבות בחברה שעוסקת בהמרת תמונות מודפסות לדיגיטליות. העבודה התאימה לה ככפפה ליד, שכן לא הצריכה כמעט מגע עם אנשים אחרים, רק היא והמכונה בשקט שבדירתה, רק היא והדמיון המעורר לחיים תמונות של זרים. האיש ששכר אותה לעבודה הבטיח לה כלאחר יד שמקומה מובטח לכל חייה, אלא שהנסיבות השתנו, ההנהלה התחלפה, וענת מצאה עצמה מובטלת. יתרה מזו, אחותה הצעירה והדומיננטית כפתה עליה לעבור לגור עם אמן הדועכת במטרה להחליף את המטפלת השכירה. ענת חייבת להרוויח כסף כדי להמנע מן המטלה הזו. וכך היא מוצאת עצמה מועסקת בוריטאס מעבדות מחקר בע"מ.
וריטאס מעסיקה סוכנים שתפקידם לומר לאנשים את האמת. לפעמים זו עובדה שאינם מודעים לה, כמו אח שמנסה לנשל אותם מירושת הוריהם, לפעמים זו העמדת מראה מולם, הוצאת האויר מבלונים נפוחים. לקוחות, שמבקשים להעביר מסר של אמת, משלמים לחברה אחוז מסוים מן הרווח הכלכלי שיצמח מחשיפת השקר, הסוכנים מקבלים עמלה על פי חשיבות המקרה. על פי תפיסת החברה, "אמת יש רק אחת, והיא התאמה בין המציאות העובדתית לבין תפיסת המציאות של האדם", והתאמה מושלמת בין הסוכן ליעד, על פי איזשהן מטריצות עלומות, מבטיחה שהמסר ישנה את חיי היעד.
כמובן, אין רק אמת אחת, וחיים אינם משתנים ברגע רק בשל מילותיו המחודדות של אדם זר, אבל אי הסבירות הזו אינה באמת משנה (למען האמת, היא הפריעה לי בחלק מן הזמן, כשנדמה היה לי, בטעות, שהתבקשתי להאמין). הרקע העלילתי הזה הוא כר פורה לדיון באמת ובשקר בעולם סבוך של תרמיות, אילו תנאים צריכים להווצר כדי שהאמת תחלחל, האם שקר פסול תמיד, מהם טווחי ההשפעה של שניהם לטוב ולרע, מתי זה תקין להתערב בחיי זרים, ועוד נושאי משנה מסתעפים כמו פוליטיקה ורייטינג ותכניות ריאליטי וכיוצא באלה.
לדמיון מקום נרחב בחיי שתי הדמויות הראשיות, ענת ודויד, יועץ המס שאליו היא פונה בעל כורחה כשהיא נדרשת להגיש חשבוניות, ושהופך לאיש סודה. "קשה להבין מדוע אנשים מסרבים להתייחס אל הדמיון כדרך לקלוט את הממשות, בעל מעמד שווה לחושים המסורתיים ואולי החזק והמשוכלל מכולם. למה אינם באים בטענות דומות: שוב את רואה? עוד פעם את שומעת?", חושבת ענת כשאחותה העניינית והמעשית טוענת כנגדה שהיא שוב שקועה בדמיונות ואינה מקשיבה לה. ענת מדמיינת סיפורים, דויד מדמיין נתונים. במשך שנים צבר עובדות ונתונים – קוריוסיטאס אימודיקה, סקרנות יתר, מצב חשוך מרפא על פי הבחנת רופא – שהיו אמורים להוביל לתגליות גדולות שלא הגיעו. כעת הוא מפנה את האובססיה הזו לחישובי הרווח, או ההפסד, מחשיפת השקרים וגילוי האמת שמבצעת ענת, וכשהמספרים אינם מספיקים הוא עובר לצבעים, לאמנות, לדמיון ויזואלי.
קירבה אנושית גם היא נושא מרכזי בספר. ענת ודויד, כל אחד באופן אחר, הם אנשים בודדים, נרתעים ממגע בלתי הכרחי עם אחרים. אבל אנשים, כמו הקיפודים שבשם הספר, זקוקים לחום, וכמו הקיפודים הם מתקרבים כדי להתחמם עד שהם נתקלים בקוצים, ואז הם מתרחקים עד שהקור מאלץ אותם להתקרב שוב. צריך למצוא איזושהי נקודה שבה הדברים מתאזנים, או לנסות פתרונות אחרים.
עבודתה של ענת כסוכנת משנה את חיי יעדיה. אבל המפגש הזה, החדש עבורה, עם חיים אחרים, זרים לה, ישנה גם אותה. באחת הסצנות המשעשעות בספר היא משתתפת בכנס של החברה, נינוחה בחברת סוכנות אחרות כפי שלא היתה מעולם. דויד, שידע אהבה וננטש, יגלה גם הוא שקירבה אנושית אפשרית. והקירבה הזו בין שניהם, כך מתברר, מאפשרת להם לומר אך אמת זה לזה. שמורת טבע בתוך עולם של העמדות פנים.
העלילה מתרחשת בישראל שלפני השבעה באוקטובר. אין בספר דיון ישיר במה שעתיד להתרחש, למעט האמת שמוסרת ענת לתושבת העוטף אודות אסון מתקרב וחוסר סיוע מן המדינה. אבל יש נגיעה עקיפה באמצעות התיחסות לפוליטיקה, לאחריות, ליהירות, וגם באמצעות דמות שמופיעה ממש לקראת סיום.
הכתיבה של שחר קמיניץ מושכת. הוא מרבה בפרטים קטנים שממלאים בחיים את היקום העלילתי, משלב דמויות מוצלחות, כמו אמה של ענת והמטפלת המסורה שלה, מוליך את גיבוריו בנתיב רגשי ורעיוני מתקבל לגמרי על הדעת, מגניב הומור דק, ומעגן את העלילה עתירת הדמיון בסביבה מוכרת של כאן ועכשו. חווית קריאה טובה בהחלט.
כנרת זמורה
2026
סקירה מעניינת, תודה על ההמלצה
תודה 🙂