במהלך שיטוטי בין מדפי פרויקט בן-יהודה מצאתי מחזה של אהרן מגד, מהסופרים האהובים עלי, שלא הכרתי. חיפוש פרטים ברשת לא העלה דבר, למעט העובדה שהוא כנראה הועלה בתיאטרון חיפה ב-1975. בקטלוג הספריה הלאומית המוציא לאור נרשם כ"לא ידוע" ושנת ההוצאה לאור כ-תשל"ד בצירוף סימן שאלה.
המחזה מתרחש בשתי מערכות. הראשונה בבוסטון במהלך מלחמת יום הכיפורים, רגע לפני הפסקת האש. השניה בישראל בדצמבר אותה שנה.
מגד ריכז במחזה הקצר שפע דיונים ונושאים שהעסיקו ומעסיקים את החברה הישראלית. צבי, חוקר ציפורים ישראלי מבוגר ורעייתו רחל, שהיא ניצולת שואה, יצאו לסיור מחקרי בארצות הברית כשפרצה המלחמה. הסיור נקטע, והם מתארחים בביתן של ישראליות בבוסטון לקראת שיבה לארץ. אחת מן הנשים בבית שכלה את החבר שלה שש שנים קודם במלחמת ששת הימים, ונשלחה לבוסטון על ידי הקיבוץ שבו גרה, שלא ידע איך להתמודד עם הדכאון שלה. עוד גרות בבית אשה שעוסקת בקיטלוג יצירותיה של אחותה המנוחה לקראת תערוכה בארץ, ושחקנית בוהמיינית. בין אלה, יחד עם עיתונאי שמצטרף לחבורה אחרי שנכח בקרבות, מתפתחות שיחות על המלחמה, על שכול ועל זכרון והנצחה, בעד ונגד הפסקת האש, בעד ונגד שיבה לארץ בתקופה זו, בעד ונגד החזרת שטחים ששוחררו ב-1967, על הסיכויים לשלום, על סיכוייה של המדינה לשרוד. במערכה השניה, המתרחשת בארץ, נמשכות השיחות, ואליהן מצטרף חתנם של בני הזוג שרגלו נקטעה במלחמה הקודמת. רחל מעסיקה עצמה בסיוע לאלמנות המלחמה ולאמהות השכולות להתמודד עם ביורוקרטיה. צבי שב ושוקע בציפורים. לתפיסתו, כפי שהביע אותה כבר בתחילה, החרדה של 1973 אינה מוצדקת, שכן כבר היה גרוע יותר. גם רחל, שכאמור חוותה את השואה, סבורה שבני הדור הזה אינם רואים את ההווה בפרופורציות הנכונות.
למעלה מחמישים שנה אחר-כך, אותן השאלות.
שמו של המחזה שאול, ולא במקרה, משירו של חיים נחמן ביאליק.
הטקסט המלא בפרויקט בן-יהודה. התמונה המצורפת למעלה היא מדף היוצר של אהרן מגד בפרויקט.
הוצאה לאור: לא ידוע
1974