בשורה התחתונה: אין שופטים ספר על פי שמו. ובהרחבה – אחרי מספר ספרים כבדי ראש רציתי לקרוא משהו קליל לפני כבד הראש הבא. שמו המקורי ומעורר הסקרנות של הספר הזה משך אותי. לצערי התברר שהמקוריות שלו מתחילה ומסתיימת בשמו.
אירמה ואליוט, חברים ושותפים עסקיים, הקימו ותחזקו חנות ספרים בשם "מעבר לקשת". ברי, בתה המאומצת של אירמה, עבדה בחנות וראתה בה את עתידה. לייני, הבת הביולוגית וחברתה של ברי, בחרה להסתלק מן הבית בגיל צעיר ולגור הרחק מאמה. תום, בן זוגו של אליוט, ראה באירמה ובחנות מתחרות על אהבתו ועל תשומת לבו של האיש שאתו.
כשאליוט מת, אירמה מודיעה לבנותיה ולתום שמכרה את החנות לחברת השקעות, שכבר הרסה כמה בתי עסק בסביבה לטובת מבני מגורים. מה שמדהים את השלושה, בנוסף להחלטה על המכירה שנעשתה ללא התיעצות איתם, הוא המחיר המגוחך שישלמו הקונים. אירמה מסרבת להסביר את עצמה. למרות ניגודי אינטרסים בולטים בין השלושה, הם משלבים כוחות כדי להבין את מניעיה של אירמה, וכדי למנוע את המכירה. מן השמים, שם הוא מבלה בחברת ג'ודי גרלנד, משקיף אליוט, שמדי פעם גם נותן לארועים על פני האדמה דחיפה קלה. ניוזלטרים ששלח אליוט למנויים בימי חייו משולבים גם הם בסיפור.
החולשות הסיפוריות רבות: אין שום הגיון בהתנהלות של אירמה, החל בכך שהכריחה את לייני להגיע ממרחק לישיבה שבה נודעה החלטתה, דרך העלבון שהיא מטיחה בברי על לא עוול בכפה, וכלה בסיבה שבגינה החליטה למכור בזול ולהסתיר את מניעיה. אין שום הגיון בתיאור היחסים בין אליוט ותום. יש יותר מדי סטראוטיפיות בתיאור הדמויות, יותר מדי מקריות בסיפורים הצדדיים (פתאם צצה אהבה, פתאם צצות תובנות משנות חיים). אפיוניי הדמויות שטחיים – לייני וברי, לדוגמא, שונות לגמרי זו מזו, אבל בדיאלוגים ביניהם צריך להתאמץ כדי להבין מי אומרת מה. פזורות בספר המלצות ספרים לרוב, אבל במקרים רבים השילוב שלהן מאולץ. שורות מחץ, שמן הסתם נועדו לשעשע (אבל הן לא), מודבקות לשיחות במקומות בלתי סבירים. יש תחושה של ליקוט נושאים ופרטים מן הגורן ומן היקב וערבובם יחד בתקווה שייצרו איכשהו פסיפס שלם. זה לא קורה.
נקודה לזכות הספר: אחת ההמלצות המוזכרות בו היא על "השטן בעיר הלבנה" של אריק לארסון. אותו אני בהחלט ממליצה לקרוא. על המועדון הממליץ אפשר לוותר.
The Book Hater’s Book Club – Gretchen Anthony
תכלת
2024 (2022)
תרגום מאנגלית: טלי תלם