ליאת קנולר היא רווקה בת ארבעים, לא מתוך בחירה. היא גדלה בבית מבוסס, היתה מיועדת לקריירה משפטית בחברה המשפחתית, אבל העדיפה קריירה בעיתונות. קריירה אין לה, רק משרה בלתי מרשימה, עם הישגים בלתי מרשימים, ועם משכורת בלתי מרשימה, באתר חדשות שולי. יש לה גם דירה שכורה מיניאטורית מרוהטת במינימום ההכרחי, והשלמת הכנסה עם קצבה לא גדולה שמקציבים לה הוריה המאוכזבים ממנה. מה שאין לה הוא בטחון עצמי. ללא הרף היא משווה עצמה לאחרים, ולגמרי לא מרוצה מן התוצאות.
ואז מגיע טלפון אנונימי עם מידע מהסוג שיכול להזניק אותה אל השורה הראשונה של אבירי הסקופים.
לאנה ביטון היא פוליטיקאית עולה. עד כדי כך עולה שהיא עתידה להנהיג את המפלגה השלישית בגודלה ולהוות לשון מאזניים. לאנה, ממוצא מרוקאי-גרוזיני, בנתה את עצמה על הקלף העדתי. הנאומים המלוטשים להפליא שלה נוטפי בוז לאשכנזים, ומאיימים חד משמעית במהפכה מזרחית. יש לה כריזמה שופעת, וקול עמוק וסמכותי, ואנשים נוהים אחריה. היא שואבת קולות מן הימין ומן השמאל, מהווה אלטרנטיבה נשית לש"ס, ו"אפילו יאפים תל אביבים אשכנזים מצביעי חד"ש נשבו בקסמי המהפכה המזרחית הטרנדית שהיא ביקשה לחולל, מתעלמים באופן תמוה מן העובדה שהמהפכה הזאת תפגע באינטרסים הצרים שלהם, בדיוק כשם שמדינת כל אזרחיה תשלול מהם את הפריווילגיות שהורגלו בהן מינקות, ותתפוס אותם בהפתעה מוחלטת כשיגלו שהן לא מגיעות להם מדרך הטבע".
המידע האנונימי שהגיע לידיה של ליאת עשוי להרוס את המירוץ של לאנה לצמרת. לכאורה לאנה חושפנית מאוד, גלוית לב ללא התנצלות לגבי כל מה שעברה בחייה, כולל חיים ברחוב ובמוסד לעבריינים, באשמת האשכנזים, כמובן. אבל למעשה, כפי שליאת אומרת לה, "את יוצרת אצל מי שמקשיב לך איזו תחושה מזויפת שחשפת את נפשך […] אבל זה הכל זיוף אחד גדול […] את מסתפקת במשפטים סתומים, כלליים, שכל אחד היה יכול להגיד".
מי עומד מאחורי שיחת הטלפון האנונימית? "כל בכירי הסדר הישן חפצו במפלתה במידה שווה". לליאת זה לא באמת משנה. כשניתן בידיה הכוח להרוס את עתידה של לאנה ובכך לבנות את עצמה, האפרוריות חסרת הבטחון שלה נעלמת תחת אגרסיביות זמנית, והיא לא מהססת לחפור ולחקור ולאיים ותוך כדי כך לדרוך על אנשים, מעורבים או לא. עיתונאות במיטבה…
מה שליאת תגלה יהיה הרסני אפילו יותר מבדל המידע שנמסר לה, ויעורר מרבצם את הקומיקאים ואת הטוקבקיסטים שיחגגו את ההזדמנות להשתלח. אבל אעצור כאן לבל אחטא בקלקלנים. אומר רק שתפניות מפתיעות צצות בהמשך, ולמרות שהן בלתי צפויות הן בהחלט מתקבלות על הדעת ומתיישבות עם ההגיון ועם המציאות.
לגמרי במקרה קראתי את הספר בשבוע של בחירות. לפיכך הנה שני ציטוטים שאמנם נכתבו ב-2017 אך יכלו להכתב באותן מלים בדיוק גם היום:
"היא נתנה לכולם תחושה שהיא נוטה לדעתם הפוליטית, בעוד שבפועל היא ברחה כמו מאש מהבעת דעה בנושאים מדיניים שנויים במחלוקת […] תלי תלים של פרשנויות פוליטיות נערמו, כלבי התקשורת נבחו ללא הרף, והשיירה של לאנה המשיכה לעבור באין מפריע. לעולם לא נופלת בקטנות, לעולם לא מועדת בלשונה".
"מי הם האנשים האלה שהולכים להתנדב במטות בחירות […] איזה זן של אופורטוניזם ואולי תום לב ילדותי אמיתי מביא אותם לעשות את זה? […] מדברים אליך במלים שחוקות כמו "שינוי" או "תקווה". הם מבקשים להעניק לך חולצות מתנה מטופשות או סלוגנים אידיוטיים, או סטיקרים, או עלונים, אבל בעצם לא את אלו הם מחלקים. הם מחלקים את עצמם. את האמונה המטופשת הזאת שמפעמת בלבם שמשהו יכול להשתנות. אבל שום דבר לא באמת יכול להשתנות. פשוט לאף אחד עדיין אין אומץ להגיד להם את זה, לשבור להם את הלב".
מגי אוצרי כתבה בכשרון עלילה מושכת, מציאותית מאוד, עם דמויות אמינות, סיפור מעניין ומורכב ותפניות משכנעות. מכיוון שקראתי עד היום רק את "היפומאניה" שלה, ציפיתי לעוד מאותו שצף-קצף, אבל הספר הזה שונה מאוד וטוב בדרכו שלו. כעת אני סקרנית לקרוא את ספריה האחרים.
מומלץ.
כנרת זמורה ביתן
2017
אתי,
אכן ספר שמתאים לתקופת בחירות,
הציטוטים שהבאת מתאימים לאווירה הנוכחית.
תודה על הסקירה וההמלצה. אחפש את הספרים.
סופשבוע נעים ורגוע
תודה 🙂
שבת שלום וקריאה מהנה