"מלכה בנשמה" הוא סיפורן של נשים בשכונת התקווה בשנות החמישים והששים. בין סיפוריהן של הנשים עובר כחוט השני סיפורה של נג'יה, ילידת עירק שהתייתמה בגיל צעיר משני הוריה. את אחיה הצעיר אספו אליהם קרובי משפחה. את הילדה, כדי להמנע מן הטרחה שבגידולה ובשידוכה העתידי, מסרו לזרים. בגיל צעיר נישאה לסעיד, גבר שנבחר עבורה. שנים אחר-כך, כשהיא מהרהרת בבחירות האהבה שעשו בנותיה, ושלא תמיד היו לרוחה, היא עומדת על ההבדל בין היכולת לבחור לבין נישואים מוסדרים. "היא הרי לא בחרה את סעיד, הוא בן אדם טוב, אבא טוב, היא לא אומרת, אבל בחרו לה אותו והיא ישר הסכימה, כי התרגלה שהחיים שלה מתגלגלים לאן שהם רוצים".
האמירה הזו, אודות החיים המתגלגלים לאן שהם רוצים, נכונה ולא נכונה. למעשה, הספר מציג דמויות של נשים שחיות בתוך מסגרת שפחות או יותר נכפתה עליהן, בין מטעמי מנהג ומסורת ובין משום מצוקה כלכלית שקשה להחלץ ממנה, אבל אינן מניחות לחיים המתגלגלים לגלגל אותן, אלא נוקטות יוזמה ועמדה בתוך גבולותיהן. על ויוויאן, בתה של נג'יה, שעזבה גבר בוגד, כותבת הסופרת, "ככה נשארה ויוויאן גרושה עם שתי תינוקות, חזרה לעבוד וזה לא היה קל, כי התרגלה לחיות כמו מלכה, אבל עכשיו היתה מלכה בנשמה, וזה יותר חשוב", והדברים תקפים לכל הדמויות שבספר, עוזרות בית וספריות ומוכרות בשוק ופרוצות מבחירה או בעל כורחן.
לגברים בחייהן יש חיים אחרים. חיים קשים, חיים של עבודה ומרדף אחרי פרנסה, אבל גם של הזדמנויות לרדיפה אחר חלומות וגם של אפשרות לשבירה. אחד מוצא מפלט מאסון בשתיה; אחר, שמתקשה למצוא עבודה בגלל פציעה, מסתגר בבית; שלישי, שחזר אדם שונה מהמלחמה, קם ומסתלק. זה אנושי להשבר, אבל הנשים אינן מאפשרות לעצמן את הזכות הזו, ובמקרים הנדירים שכן – יד אשה חברה מושטת לחלץ אותן ולהצביע על אפשרויות אחרות. "מי אני שייתן לך עצות?! ראית בעצמך מה קרה לילדים שלי! ובגלל זה אני אומרת לך נג'יה, יש גבול לכמה הבן אדם יכול לדאוג, עכשיו אנחנו צריכות לחשוב על עצמנו ועל החיים שנשאר לנו לחיות", אומרת ראשל לשכנתה וחברתה נג'יה, ומסייעת לה למצוא אופקים חדשים.
בין הדמויות הנשיות בספר, לצדה של נג'יה, נמצאות בנותיה – ויוויאן שכאמור התגרשה למרות הבושה הכרוכה בכך, ותהילה הצעירה שעובדת כעוזרת בית; מתוקה, יזמית ואשת עסקים בנשמה, שמנהלת ביושר ובמצפוניות קבוצה של פרוצות; סימון, שהחליטה לא לתת שוב לאף גבר להשתמש בה ולזרוק, והפכה את היוצרות; לילי, שהתחתנה מאהבה עם גבר מקסים, בנתה מספרה עצמאית במו ידיה, ומצאה עצמה מתמודדת עם יוצא צבא טראומטי; ומדליין, גם היא נשואה תחילה באושר, שמוכנה לעשות הכל כדי לפרנס את משפחתה ומשלמת מחיר כבד.
הספר אינו צבוע שחור-לבן. זה אינו ספר של נשים מול גברים. יחד עם הדמויות הנשיות כובשות הלב, מתוארות גם כאלה שלא, ובראשן טוֹבֶּה, אשה מרת נפש שממררת את חיי בעלה וילדיה, ויש לה רק מלים רעות לומר לכל סובביה. הגברים אינם נוכחים בספר כדמויות מדכאות. יש להם את הכוח להיות כאלה, וחלקם מנצלים אותו, אבל רובם בבסיסם מבקשים שלווה לעצמם ולמשפחותיהם.
זה גם אינו ספר של שכונת התקווה מול תל אביב השבעה, או במלים אחרות של מזרחים מול אשכנזים. יש תחושה של אפליה, של מי שהגיע מאוחר יותר ולא הצליח לקבל נתח שווה מן הצלחת הציבורית, ויש שמץ של גזענות. אבל יש גם משפחות מזרחיות בחלק השבע של החברה, ויש מצוקה נפשית גם בתוך הרווחה. בחנות הבשר בשכונת התקווה עובדת ניצולת שואה אשכנזיה, אינה מדברת עם איש, יושבת כפופה במשך שעות ומורטת נוצות. אֵם המשפחה, שאצלה עובדת תהילה, מאלצת אותה ללבוש תלבושת של משרתת ומעבידה אותה ללא הפוגה. אבל באותה רוח היא רודה גם בבנותיה, מאלצת אותן להתאמן שעות בנגינה. ברקע הרודנות הכפולה הזו מצוי השבר הגדול שחוותה כשחייה בגרמניה קרסו והחיים גלגלו אותה אל הלבנט.
העלילה מתרחשת ברובה בשכונה, אבל אינה מנותקת מארועי המדינה. הצנע, הסכם השילומים, מלחמת ששת הימים – אלה מעגנים את העלילה בזמן ובמקום, וכמובן נוגעים בחיי הדמויות.
למרות כל הקשיים והמשברים, הספר שופע אהבה, חמלה נעדרת שיפוטיות, ותקווה. נורה חורי חיים מלהטטת בהצלחה בין סגנונות הדיבור של הדמויות, ויוצרת עולם תוסס, מלא חיים, שדמויותיו נכנסות עמוק אל הלב.
מומלץ מאוד.
שתים בית הוצאה לאור
2026