"הכתה המעופפת" מתרחש בפנימיה גרמנית בימים שלפני חג המולד. קבוצת חברים מן הכתה הששית עוסקת בהכנות להעלאת מחזה, שבו כתה יוצאת למסע מעופף כדי ללמוד על ארועים בעולם במקום התרחשותם. ג'וני, ילד שננטש על ידי הוריו ואומץ על ידי קברניט המבלה את רוב זמנו בים, הוא המחזאי ואחד השחקנים, ולצדו משחקים מרטין המצפוני והתלמיד המצטיין, המנהיג הבלתי מעורער של החבורה, סבסטיאן ה"פילוסוף" הציני, מתיאס טוב המזג הרעב תמיד והחולם להיות מתאגרף, ואוּלי הצנום והחששן, שדבק בו כתם הפחדנות.
החמישה, כמו שאר התלמידים בפנימיה, תוססים מהתרגשות לקראת השיבה אל משפחותיהם לרגל החג. ג'וני לבדו אמור להשאר במקום, אבל רוחו טובה עליו, בעיקר משום ששני המבוגרים המשמעותיים בחייהם של הנערים נשארים שם אף הם. האחד הוא המורה יוהן בק, המכונה בפיהם יוסטוס על שם הצדק שבו הוא מתייחס אל תלמידיו, מורה שלא שכח מה פירושו של דבר להיות ילד. השני אינו שייך לסגל ההוראה, אלא מתגורר בקרון רכבת סמוך לבית הספר, ומכונה בפי הנערים "אסור לעשן", למרות שהוא מרבה להעלות עשן במקטרתו. בכל פעם שמתעוררת דילמה שבה הם אינם יכולים לשתף את יוסטוס, הם מטפסים על גדר בית הספר ויוצאים להתייעץ עם "אסור לעשן".
אריך קסטנר, בספר צנום יחסית, מספר על הווי בית הספר, על חברוּת, על משפחה, על אומץ ופחד, על עזרה הדדית, ובעיקר על התפקיד המשמעותי שיכול מורה לשחק בחיי הילדים המופקדים בידיו. הספר נכתב ב-1933 (השנה בה נשרפו ספריו), ולמאורעות הפוליטיים אין דריסת רגל ישירה בעלילה, אם כי נדמה לי שנשתלו בה רמזים סמויים בודדים של ביקורת, אבל למצוקה הכלכלית ולתקווה לעתיד קל ונוח יותר יש נוכחות משמעותית.
כרגיל אצל אריך קסטנר, גיבוריו אמנם מתחבבים בקלות אך אינם מושלמים, אלא אנושיים מאוד, והוא מיטיב עד מאוד להבין את נפשם של הצעירים. ועוד כרגיל אצלו הוא שובר את הקיר בינו ובין הקוראים וגם בינו ובין הדמויות. בהקדמה הראשונה שצירף לספר הוא מתאר את ההחלטה לכתוב סיפור חג מולד, כולל האיום של אמו, "אם לא תכתוב אותו השנה, לא תקבל מתנה לחג המולד". בהקדמה השניה, וגם בסוף דבר, הוא משוחח עם ג'וני, זה שמופיע בעלילה כאחת הדמויות המרכזיות. המתרגם מיכאל דק צירף אף הוא הקדמה בה הוא משוחח עם הקוראים ומבהיר כמה מונחים וכמה מן הקוים המנחים בעבודת התרגום.
הספר תורגם פעמיים בעבר – על ידי אלישבע קפלן ב-1955, ועל יד אוריאל אופק ב-1978. למרות שבילדות קראתי אותו בתרגום הראשון, ואני די "מוטבעת" על תרגומי עבר, נהניתי מאוד לקרוא אותו כעת בתרגום המעודכן יותר של מיכאל דק.
את הספר מעטרים איוריו המקוריים של ולטר טריאר.
"הכתה המעופפת" היה מאז ומעולם האהוב עלי מבין ספריו של קסטנר. הוא מתפקע מן התסיסה התמידית של החיים בפנימיה, שופע סיפורים אישיים המשתלבים יחדיו, מציג דמויות מלבבות של נערים ומבוגרים, משעשע ומרגש גם יחד. בהחלט לא נס ליחו.
מומלץ מאוד
Das Fliegende Klassenzimmer – Erich Kästner
אחיאסף
2000 (1933)
תרגום מגרמנית: מיכאל דק
