הכתה המעופפת / אריך קסטנר

"הכתה המעופפת" מתרחש בפנימיה גרמנית בימים שלפני חג המולד. קבוצת חברים מן הכתה הששית עוסקת בהכנות להעלאת מחזה, שבו כתה יוצאת למסע מעופף כדי ללמוד על ארועים בעולם במקום התרחשותם. ג'וני, ילד שננטש על ידי הוריו ואומץ על ידי קברניט המבלה את רוב זמנו בים, הוא המחזאי ואחד השחקנים, ולצדו משחקים מרטין המצפוני והתלמיד המצטיין, המנהיג הבלתי מעורער של החבורה, סבסטיאן ה"פילוסוף" הציני, מתיאס טוב המזג הרעב תמיד והחולם להיות מתאגרף, ואוּלי הצנום והחששן, שדבק בו כתם הפחדנות.

החמישה, כמו שאר התלמידים בפנימיה, תוססים מהתרגשות לקראת השיבה אל משפחותיהם לרגל החג. ג'וני לבדו אמור להשאר במקום, אבל רוחו טובה עליו, בעיקר משום ששני המבוגרים המשמעותיים בחייהם של הנערים נשארים שם אף הם. האחד הוא המורה יוהן בק, המכונה בפיהם יוסטוס על שם הצדק שבו הוא מתייחס אל תלמידיו, מורה שלא שכח מה פירושו של דבר להיות ילד. השני אינו שייך לסגל ההוראה, אלא מתגורר בקרון רכבת סמוך לבית הספר, ומכונה בפי הנערים "אסור לעשן", למרות שהוא מרבה להעלות עשן במקטרתו. בכל פעם שמתעוררת דילמה שבה הם אינם יכולים לשתף את יוסטוס, הם מטפסים על גדר בית הספר ויוצאים להתייעץ עם "אסור לעשן".

אריך קסטנר, בספר צנום יחסית, מספר על הווי בית הספר, על חברוּת, על משפחה, על אומץ ופחד, על עזרה הדדית, ובעיקר על התפקיד המשמעותי שיכול מורה לשחק בחיי הילדים המופקדים בידיו. הספר נכתב ב-1933 (השנה בה נשרפו ספריו), ולמאורעות הפוליטיים אין דריסת רגל ישירה בעלילה, אם כי נדמה לי שנשתלו בה רמזים סמויים בודדים של ביקורת, אבל למצוקה הכלכלית ולתקווה לעתיד קל ונוח יותר יש נוכחות משמעותית.

כרגיל אצל אריך קסטנר, גיבוריו אמנם מתחבבים בקלות אך אינם מושלמים, אלא אנושיים מאוד, והוא מיטיב עד מאוד להבין את נפשם של הצעירים. ועוד כרגיל אצלו הוא שובר את הקיר בינו ובין הקוראים וגם בינו ובין הדמויות. בהקדמה הראשונה שצירף לספר הוא מתאר את ההחלטה לכתוב סיפור חג מולד, כולל האיום של אמו, "אם לא תכתוב אותו השנה, לא תקבל מתנה לחג המולד". בהקדמה השניה, וגם בסוף דבר, הוא משוחח עם ג'וני, זה שמופיע בעלילה כאחת הדמויות המרכזיות. המתרגם מיכאל דק צירף אף הוא הקדמה בה הוא משוחח עם הקוראים ומבהיר כמה מונחים וכמה מן הקוים המנחים בעבודת התרגום.

הספר תורגם פעמיים בעבר – על ידי אלישבע קפלן ב-1955, ועל יד אוריאל אופק ב-1978. למרות שבילדות קראתי אותו בתרגום הראשון, ואני די "מוטבעת" על תרגומי עבר, נהניתי מאוד לקרוא אותו כעת בתרגום המעודכן יותר של מיכאל דק.

את הספר מעטרים איוריו המקוריים של ולטר טריאר.

"הכתה המעופפת" היה מאז ומעולם האהוב עלי מבין ספריו של קסטנר. הוא מתפקע מן התסיסה התמידית של החיים בפנימיה, שופע סיפורים אישיים המשתלבים יחדיו, מציג דמויות מלבבות של נערים ומבוגרים, משעשע ומרגש גם יחד. בהחלט לא נס ליחו.

מומלץ מאוד

Das Fliegende Klassenzimmer – Erich Kästner

אחיאסף

2000 (1933)  

תרגום מגרמנית: מיכאל דק

שלושים וחמישה במאי / אריך קסטנר

כותרת משנה: דני רוכב אל הים הדרומי

בכל יום חמישי בתום יום הלימודים אוסף הדוד סבוני את אחיינו דני, ומבלה עמו את אחר הצהרים. סבוני הוא רוקח רווק, בעל דמיון עשיר ויותר משמץ של ילדותיות, והשניים נהנים מן הבילוי בצוותא. ביום חמישי מיוחד זה, שחל בתאריך שלושים וחמישה במאי, יום שבו חייב האדם להיות מוכן לדברים המופלאים ביותר, נכונו להם הרפתקאות יוצאות דופן. המורה של דני הטיל על התלמידים הטובים בחשבון, שלפי תפיסתו הם חסרי דמיון, לכתוב חיבור על מסע אל הים הדרומי. דודו, בסיועו של סוס קרקס מדבר, מסייע לו להגיע לשם ולשוב משם בתוך פרק זמן קצוב לפני שיהיה עליו לשוב אל הוריו.

אריך קסטנר כתב סיפור שופע דמיון יוצר. הוא מעביר את גיבוריו במקומות כמו ממלכת העצלנים, מפגיש אותם עם מצביאים היסטוריים, מספק להם הצצה אל עיר עתידנית, ובסופו של דבר מביא אותם אל היעד. למרות שהעלילה נקראת כהרפתקה מהנה, אי אפשר להחמיץ את ההיבטים הביקורתיים שהסופר שילב בה. בעיר העתידנית, שבה מנבא בין השאר את הטלפון הנייד ואת החקלאות הממוכנת, הוא מזהיר מפני סכנות ההסתמכות המופרזת על הטכנולוגיה. במקום אחר הוא מחווה דעה שלילית על הורות קלוקלת המתבטאת בעונשים גופניים ובהזנחה. את המצביאים והמנהיגים מן העבר, כמו נפוליאון, חניבעל ויוליוס קיסר, הוא מציג בצורה נלעגת, ומביע ברורות את תפיסתו הפציפיסטית. אין בהיבטים אלה כדי לפגום בהנאה. נהפוך הוא, הם מעמיקים אותה.

הגרסה העברית שקראתי היא בתרגומה של אלישבע קפלן משנת 1947. ברוח התקופה, שמות הדמויות עוברתו, בארועים ההיסטוריים המוזכרים בו שולבו ארועים מן ההיסטוריה היהודית שלא נכללו במקור, ולפחות קטע אחד עבר ריכוך כדי שיתאים לילדים ישראלים. עדיין, חינו של הספר ואיכותו השתמרו יפה בתרגום. ב-1999 תורגם הספר על ידי מיכאל דק, הפעם ללא עריכה.

אחדים מספריו של קסטנר קראתי כילדה שוב ושוב, בעיקר את "הכתה המעופפת" החביב עלי מכולם. את "שלושים וחמישה במאי" קראתי כנראה רק פעם אחת ודי שכחתי אותו. היה נעים להפגש אתו בקריאה כמו ראשונה.

Der 35. Mai – Erich Kästner

אחיאסף

1947 (1931)

תרגום מגרמנית: אלישבע קפלן

המיניאטורה שנעלמה / אריך קסטנר

ajprkcsvunep7jl4

כותרת משנה: הרפתקאותיו של קצב-אומן בעל לב חם

אירנה, מזכירתו של אספן אמנות, השלימה בהצלחה רכישה של מיניאטורה שצייר הנס הולביין, וכעת היא יושבת במרפסת מלון בקופנהגן ומתכננת את דרכה חזרה לברלין עם היצירה היקרה (היצירה עצמה, פורטרט של אן בוליין – כך למדתי מחיפוש ברשת – אינה קיימת. כנראה הושמדה). שני גברים עוקבים אחריה ללא הרף, מבלי להיות מודעים לכך שאף הם עצמם נתונים למעקב. מן הסתם זוממים כולם להניח ידם על המיניאטורה. אל התסבוכת הזו נקלע במקרה אוסקר קולץ, גבר גרמני שכל עולמו סובב מאז ומתמיד סביב האטליז המשפחתי. אשתו עובדת אתו, בניו פתחו אטליזים משלהם, בנותיו נישאו לקצבים. יום אחד, ללא התראה מוקדמת וללא סיבה נראית לעין, קצה נפשו בשגרת חייו, והוא קם ונסע לראות עולם. בין שני הגרמנים נקשרת שיחה, שבמהלכה הוגה אירנה תכנית להעזר בקולץ כדי לצלוח בשלום את המסע מקופנהגן לברלין.

מכאן מתגלגלת לה עלילה מפותלת, רצופת העמדות פנים והטעיות והנחות מוטעות. מספרם של הנוכלים ילך ויגדל, צעיר שייטפל אל אירנה יצטייר כידיד וגם כאויב. המיניאטורה המקורית תוחלף שוב ושוב בהעתק, ורק מומחה יוכל להבדיל בין השניים. אנשים יתחפשו, ישתמשו בשמות בדויים, חפים מפשע ייחשדו, והסוף הטוב – שיפתיע את המעורבים אבל לא את הקוראים – יתגלה בסיומן של תפניות ותהפוכות.

הספר נכתב בהומור ובקלילות המוכרים של אריך קסטנר. הדמויות חד-מימדיות למדי, אך הדיאלוגים ביניהן שנונים במידת מה ומשעשעים. הספר נכתב אמנם ב-1935, שנה רבת ארועי מפתח בגרמניה, אבל לא מצאתי בו רמזים אקטואלים כלשהם, ונראה לי שאין לחפש בו עומק שהסופר, כנראה, כלל לא התכוון אליו.

חביב.

Die Verschwundene Miniatur – Erich Kastner

חרגול

1999 (1935)

תרגום מגרמנית: טדי פרויס