בפרעות ת"ח ות"ט (1648 – 1649) נרצחו אשתו ושלושת ילדיו של יעקב, תושב יוזפוב. נסיונו להמלט כשל, והוא נלכד ונמכר לעבדות לאיכר בכפר נוצרי. אנשי הכפר, שהיו שטופים באמונות טפלות, לא ראו בעין יפה את נוכחותו ביניהם, אך אדונו גונן עליו. ואנדה, אחת מבנותיו של האיכר, אלמנה צעירה, דאגה למזונותיו, ואהבה נקשרה ביניהם. דרכיהם נפרדו כששוחרר מן השעבוד על ידי יהודים ששילמו תמורתו, אבל געגועיו גברו עליו והוא שב לקחתה. ואנדה לא יכלה להתגייר, משום שעונש מוות היה צפוי לנוצרים שהמירו את דתם ליהדות; יעקב לא יכול היה להציגה בפני היהודים משום נצרותה. כדי שיוכלו לחיות יחדיו, ואנדה, שכעת נקראה בשם שרה, העמידה פני יהודיה אילמת, והזוג השתקע בישוב יהודי שבו לא הכירו אותם. למרות שהעלילה כולה מצויה ברשת, אעצור את סיפור המעשה בשלב זה.
יצחק בשביס-זינגר מספר סיפור של אהבה תמה, שיש בה חן וחסד ויש בה יסורים קשים. עבור ואנדה הבחירה אמנם אינה טבעית בנסיבות החברתיות של התקופה והסביבה, אך אינה כרוכה בהתלבטויות רבות. היא יוצאת דופן בהליכותיה, אינה משתלבת בחברה הגסה שבה היא חיה, ומשעה שבחרה ביעקב היא בחרה גם באורח חייו, להוטה ללמוד את שיש באפשרותו ללמד אותה ולדבוק במנהגיו. מעין רות המואביה של דורה. לא יהיה לה קל להסתיר את זהותה בחברה היהודית, אבל היא שלמה עם בחירתה. יעקב, מן הרגע שבו חש משיכה כלפיה, אינו חדל להתייסר. מנותק מן החברה בה גדל, מנותק מן התורה והתפילה, מלוח הזמנים היהודי, הוא נאבק לשמור על זהותו, וההיענות למה שהוא מכנה היצר הרע קשה עבורו. הוא אינו מפסיק להתלבט גם כשהבדידות והתשוקה מכריעות אותו, אבל נפשו נקשרה בנפשה, והוא בוחר באהבה מבלי לוותר על אמונתו.
יעקב הוא מסוג הגיבורים שבשביס-זינגר חיבב והרבה לכתוב אודותם. הוא מסתפק בדלת אמותיו, אינו רודף כבוד ושררה, דבק בטוב, ובעיקר חושב על כל דבר לעומק ואינו משלים עם תשובות שטחיות. "ידוע ידע שיסודה של היהדות היא האמונה, ולא השכל, אך הוא ניסה בדרכו שלו לבדוק עד היכן יכול שכלו של אדם להשיג". מדוע עם הבחירה נבחר לספוג יסורים? כיצד יתכן שתינוקות שלא חטאו מעונים ונרצחים, ואילו הרוצחים אוחזים בשלטון? למה מניח אלוהים לבני אדם להרוג בעלי חיים שנשמה באפם? מדוע אהבתו לואנדה נחשבת חטא ואילו דוד שנמשך לבת שבע ושלח את בעלה למלחמה זכה לטיהור? אמונתו באלוהים אינה מתערערת, אבל שאלות אלה ואחרות מטרידות אותו, ועם מה שנראה לו בלתי הוגן הוא אינו מסוגל להשלים. "מאמין אני שכל-יכול אתה וכל מה שאתה עושה לטוב אתה עושה, אבל מצוותך ו'אהבת' שוב איני יכול לקיים. איני יכול, אבי, איני יכול. לא בעולם הזה…". כל חייו הוא מנסה למצוא תשובות. הוא מחפש בתורה, בדברי חכמים, בקבלה, בשבתאות. בואנדה-שרה הוא מוצא אוזן קשבת לתהיותיו.
לא רק על מעשיו של אלוהים הוא תוהה. הוא מעביר ביקורת על צביעותן של הבריות הדבקות במצוות שבין אדם למקום אך מזלזלות במצוות שבין אדם לחברו – "קל לו ליהודי למנוע בשר-חזיר מפיו מלשים מחסום לפיו המדבר סרה". הוא יוצא נגד חומרות היתר המצטברות עם השנים – "כל דין בתורה הפך לתריסר דינים במשנה ולתריסרים רבים בגמרא ולים של דינים בפוסקים האחרונים. כל דור הוסיף חומרותיו, אסר איסורים חדשים". והוא מאמין בכוחם של האנשים הטובים לרסן את הרעים – "הרשעים לא היו תקיפים כל-כך, אילולא היו הישרים פחדנים". שלוש אבחנות שכוחן יפה גם היום.
"העבד", כמו רבים מספריו האחרים של בשביס-זינגר, הוא סיפור פילוסופי הדן בשאלות עמוקות, מציג אדם חושב ומתלבט, שגם אם לא מקבלים את מסקנותיו חייבים להעריך את מאמציו למצוא תשובות, מתאר באמינות את הקשיים המרובים של חיי היהודים בפולין, ומספר סיפור אהבה ענוג הנכנס אל הלב. בעיני הוא מטובי ספריו.
מומלץ מאוד.
דער קנעכט – יצחק באַשעוויס-זינגער
עם עובד
1965 (1962)
תרגום מאידיש: חיים פלג
