ז'אן וז'אק נפגשו כמעט במקרה. היא עבדה כפקידת קבלה במלון. הוא הגיע עם צוות בראשותו של אביו לבצע שיפוצים במקום. היא היתה שקועה באובססיה כלפי צעיר אחר שבבירור לא התעניין בה. הוא נמשך אליה כמעט ממבט ראשון. בהדרגה נוצר ביניהם קשר, הוא רצה לשנות את חייו וחשב להתגייס לצבא, היא עזרה לו למצוא משרה כגנן, הם נישאו, חלקו בית, ילדו בן, לפעמים רבו, רוב הזמן הסתדרו יפה, לפעמים פזלו החוצה, נולדו נכדים, הם חלו, הלכו לעולמם. חיים פשוטים, רגילים, עם עליות ומורדות מתונים.
כי "אהבה", שעליה מספר הספר, אינה בהכרח זיקוקים ומחוות גדולות ורומנטיקה מתקתקה. אהבה היא הקשר היומיומי, ההבטחה "בטוב וברע" וקיומה, השיתוף, הבית, היחד, והדילמות בטווח שבין היכן להניח את השלט של הטלויזיה לשאלה אם ללדת ילד נוסף, וגם החיכוכים וההתגברות עליהם, והפשרות והויתורים.
על כל אלה פרנסואה בגודו כותב בספר שהמילה "זרימה" מתארת אותו היטב. הוא אינו מתעכב על ארועים, אינו מצטט דיאלוגים, אינו משקיע בתיאורים ישירים ומפורטים של אנשים ומקומות ורגשות. למעשה, הספר מפגין "סיפוריות" רק בתחילתו, שם מתוארת לפרטיה האובססיה של ז'אן כלפי ספורטאי, שלגביו היא רוקמת חלומות וזוממת מזימות, אבל בסופו של דבר מתפקדת כמסייעת ואשת סוד כשהוא מגיע למלון למפגשים עם אשה הנשואה לאחר. משעה שז'אק מתחיל להתעניין בה, והיא בו, הסגנון הופך מינימליסטי יותר, כמעט דיווחי, מלקט מתוך שגרתם פרטים שבונים את חייהם. הנה נולד ילד, והנה הם מתארגנים מחדש סביבו, ועכשו הוא כבר גדול, ומביא חברה, ונישא ויולד ילדים משלו. הנה יום הולדת של ז'אן ועוד אחד, וז'אק מנסה לשמח אותה עם עוד פריט שקשור לזמר שהיא אוהבת. הנה חבר שלהם נזרק מהבית על ידי אשתו, לטענתו מפני שהוא שותה יותר מדי. והנה הם מקיימים דיון בשאלה האם צריך להחליף צלחת בין מנה למנה. וכל אלה ועוד פרטים רבים אחרים זורמים להם מיום ליום, וקשר שהחל בהססנות ובמבוכה הופך עם הזמן לקשר בטוח ואמיץ, והאהבה שורה בו גם אם אין מדברים בה.
"אהבה" הוא ספר צנום שכל מילה בו שקולה, ואין לו שום צורך במלים נוספות. יופי של כתיבה ויופי של תרגום של רמה איילון. מיוחד ומומלץ.
L’amour – François Begaudeau
פן וידיעות ספרים
2024 (2023)
תרגום מצרפתית: רמה איילון