תגית: נישואים

ז'אן וז'אק נפגשו כמעט במקרה. היא עבדה כפקידת קבלה במלון. הוא הגיע עם צוות בראשותו של אביו לבצע שיפוצים במקום. היא היתה שקועה באובססיה כלפי צעיר אחר שבבירור לא התעניין בה. הוא נמשך אליה כמעט ממבט ראשון. בהדרגה נוצר ביניהם קשר, הוא רצה לשנות את חייו וחשב להתגייס לצבא, היא עזרה לו למצוא משרה כגנן, הם נישאו, חלקו בית, ילדו בן, לפעמים רבו, רוב הזמן הסתדרו יפה, לפעמים פזלו החוצה, נולדו נכדים, הם חלו, הלכו לעולמם. חיים פשוטים, רגילים, עם עליות ומורדות מתונים.

כי "אהבה", שעליה מספר הספר, אינה בהכרח זיקוקים ומחוות גדולות ורומנטיקה מתקתקה. אהבה היא הקשר היומיומי, ההבטחה "בטוב וברע" וקיומה, השיתוף, הבית, היחד, והדילמות בטווח שבין היכן להניח את השלט של הטלויזיה לשאלה אם ללדת ילד נוסף, וגם החיכוכים וההתגברות עליהם, והפשרות והויתורים.

על כל אלה פרנסואה בגודו כותב בספר שהמילה "זרימה" מתארת אותו היטב. הוא אינו מתעכב על ארועים, אינו מצטט דיאלוגים, אינו משקיע בתיאורים ישירים ומפורטים של אנשים ומקומות ורגשות. למעשה, הספר מפגין "סיפוריות" רק בתחילתו, שם מתוארת לפרטיה האובססיה של ז'אן כלפי ספורטאי, שלגביו היא רוקמת חלומות וזוממת מזימות, אבל בסופו של דבר מתפקדת כמסייעת ואשת סוד כשהוא מגיע למלון למפגשים עם אשה הנשואה לאחר. משעה שז'אק מתחיל להתעניין בה, והיא בו, הסגנון הופך מינימליסטי יותר, כמעט דיווחי, מלקט מתוך שגרתם פרטים שבונים את חייהם. הנה נולד ילד, והנה הם מתארגנים מחדש סביבו, ועכשו הוא כבר גדול, ומביא חברה, ונישא ויולד ילדים משלו. הנה יום הולדת של ז'אן ועוד אחד, וז'אק מנסה לשמח אותה עם עוד פריט שקשור לזמר שהיא אוהבת. הנה חבר שלהם נזרק מהבית על ידי אשתו, לטענתו מפני שהוא שותה יותר מדי. והנה הם מקיימים דיון בשאלה האם צריך להחליף צלחת בין מנה למנה. וכל אלה ועוד פרטים רבים אחרים זורמים להם מיום ליום, וקשר שהחל בהססנות ובמבוכה הופך עם הזמן לקשר בטוח ואמיץ, והאהבה שורה בו גם אם אין מדברים בה.

"אהבה" הוא ספר צנום שכל מילה בו שקולה, ואין לו שום צורך במלים נוספות. יופי של כתיבה ויופי של תרגום של רמה איילון. מיוחד ומומלץ.

L’amour – François Begaudeau

פן וידיעות ספרים

2024 (2023)

תרגום מצרפתית: רמה איילון

סלסטיאל ורוי – היא אמנית, הוא מנהל מכירות – היו נשואים מזה כשנה וחצי, כשנסעו לבקר את הוריו של רוי באטלנטה. למרות שההורים הכינו עבורם חדר בביתם, הם העדיפו להעביר את הלילה במלון. במהלך הערב התפתח ביניהם ויכוח, אך לפני שיהפוך לריב החליטו לקחת לעצמם חמש-עשרה דקות בנפרד להרגע. רוי יצא מן החדר להביא קרח, פגש אשה מבוגרת מוגבלת בתנועה, סייע לה לשוב לחדרה, וחזר אל סלסטיאל. מאוחר יותר באותו לילה נכנסו שוטרים לחדרם, ועצרו את רוי לאחר שהאשה האשימה אותו באונס. שורה של מקרים קבעה את גורלם: לולא בחרו לישון במלון, לולא התווכחו, לולא מנעו בחוכמה את הריב, לולא התנדבותו של רוי לעזור, חייהם היו מוסיפים להתקדם במסלולם. ולולא עורו השחור של רוי, אולי לא היה מסומן כאשם עוד לפני החקירה, ואולי היה זוכה ליחס אחר מן השופט. אבל רוי נשפט בדרום הגזעני של ארצות הברית, ונדון לשתים-עשרה שנות מאסר על לא עוול בכפו.

"ברית עולם" מלווה את בני הזוג בחמש השנים הבאות, ומתבונן אל תוך תוכם של נישואים במבחן. העבר המשותף של השניים קצר – האם די בו כדי לשמר את הזוגיות נוכח ההווה המתמשך לאין קץ? שותפו של רוי לתא אומר לו משפט שממצה את כל מה שמבדיל בינו לבין סלסטיאל: "הדבר היחיד שאני יודע בוודאות הוא שהחיים של כולם נמשכו, ורק שלך לא". בעוד סלסטיאל מתפתחת כאמנית וזוכה להצלחה, רוי זוכה ל"קידום" בכלא, כשהוא מועבר מקטיף פולי סויה לאיסוף אשפה. מערך הכוחות ביניהם משתנה משוויון לתלות, וקשיים יומיומיים מאתגרים את האהבה ואת הנאמנות. לצדם של בני הזוג משולבים בעלילה הוריהם ואנדרה, חבר משותף, שמכיר את סלסטיאל מילדות ואת רוי מהקולג'. כולם כמהים לאהבה ולשלווה, מבקשי טוב ליקרים להם, לא גדולים מהחיים ולכן כובשי לב.

נושא מרכזי נוסף בספר הוא יחסי הורים וילדים, בעיקר אבות וצאצאיהם. הויכוח שבפתח העלילה החל כשרוי סיפר לסלסטיאל שאביו, שהעניק לו את שמו וגידל אותו, אינו אביו הביולוגי, וסלסטיאל התרעמה על שהסתיר ממנה היבט כל כך משמעותי בחייו. תפיסת האבהות של שני הגברים תבוא לידי ביטוי בהמשך. אביה של סלסטיאל הוא אב מגונן, שטובת בתו קודמת אצלו לנאמנויות אחרות. אנדרה חי בצל נטישתו של אביו, שהקים משפחה חדשה.

בפרסומים לספר מצוטט ברק אובמה כאומר, "תיאור מרגש של ההשפעות ההרסניות של האשמת שווא על זוג אפרו-אמריקאי צעיר". בעיני זהו תיאור מדויק ובלתי מדויק בו זמנית. האשמת השווא היא ברקע האירועים, אבל הנושא אינו העיוות המשפטי והמוסרי, אלא ההתמודדות של זוג צעיר עם פירוד כפוי. לאורך פרקים שלמים בספר אפשר לשכוח שמדובר באפרו-אמריקאים, שכן אותם רגשות ואותן תהפוכות נפשיות יכלו להיות נחלתם של זוגות מכל מוצא שהוא. מצד שני, הקורא אולי יכול לשכוח במי מדובר, אבל גיבורי הספר עצמם אינם יכולים. היחס כלפי שחורי העור צץ שוב ושוב, בהתלבטות איזה רכב לקנות, שלא ייראה כמו רכב של סוחר סמים ויעורר חשד, במחשבה היכן למקם חנות, כך ששחורים ירגישו נוח להגיע אליה מבלי להיראות יוצאי דופן על רקע לבן, ועוד. כפי שהסופרת מטפלת ברגישות בנושאי הספר האחרים, כך גם בנושא הגזענות, אליה היא מתיחסת במינון מבוקר.

כשקראתי אודות הספר, לפני שקראתי אותו עצמו, מצאתי בו דמיון אל "סיפורו של רחוב ביל", שגם בו מואשם צעיר שחור באונס שלא ביצע, והקשר בינו ובין ארוסתו עומד למבחן. יש מן המשותף בין שני הספרים, אבל אולי ששים השנים שמפרידות ביניהם מפרידות גם בין הדגשים שבחרו שני הסופרים ליצירותיהם. בעוד ספרו של ג'יימס בולדווין שם דגש מירבי על האפליה ועל הקיפוח, טיארי ג'ונס בחרה לספר סיפור אוניברסלי יותר (ושמו המקורי של הספר – "נישואים אמריקאים" – מצביע על כך). מכל מקום, הסופרת חלקה כבוד לבולדווין, כשהזכירה אותו ואת ספרו הראשון בספרה.

"ברית עולם" הוא ספר סוחף, מרגש, מעורר מחשבה ואמפתיה, ולכן מומלץ.

An American Marriage – Tayari Jones

אריה ניר ומודן

2019 (2018)

תרגום מאנגלית: נעה בן פורת