תגית: דוד ישראל ארונשטם

קלקלנים בגוף הסקירה

כשנד בוין, מהנדס במקצועו, זוכה בהון בזכות עסקה שביצע, הוא פורש מעבודתו, מבקש להתמסר לכתיבת ספר,  ועובר עם אשתו מרי מארצות הברית לאנגליה. הם חולמים על חיים נינוחים בבית אנגלי עתיק, כל כך עתיק שאין בו חשמל וגם לא מים זורמים, וכדי שהחוויה תהיה מושלמת הבית צריך להתהדר ברוח רפאים משלו. "אני לא אאמין שאני גר בבית עתיק עד שלא אחווה בו אי־נוחות מוחלטת", התעקש בהלצה נד בוין, המוחצן יותר מבין השניים, "כל סימן, זעיר ככל שיהיה, של 'נוחות', יגרום לי לחשוב כי הוא נקנה מתצוגה כשכל פריטיו ממוספרים, והורכב מחדש" […] "אני לא רוצה לנסוע עשרה קילומטרים בשביל לראות את רוח הרפאים של מישהו אחר. אני רוצה אחת משלי בתחום הנכס" (לאחר מכן", הוצאת קתרזיס, בתרגומו של דוד ישראל ארונשטם). חברתם מסייעת להם למצוא את בית החלומות, פחות או יותר. בית אחוזה עתיק, ללא חשמל ומים, אבל גם ללא רוח כפי שהם מדמיינים אותה, כזו שמשוטטת בלילות בשקשוק שלשלאות ומפריחה את נשמתם של הדיירים. יש בו, לדבריה, רוח שכשרואים אותה לא מבינים שהיא כזו, ורק לאחר מכן, יתכן שאפילו לאחר מכן רחוק בזמן, מבינים מה התגלה לעיניהם. השניים מסכימים להתפשר (הפתיחה ההומוריסטית הזו עוררה בי זכרון מ"הרוח מטירת קאנטרוויל", שבו אוסקר וויילד יצר מפגש משעשע בין רוח רפאים בריטית כבדת ראש למשפחה אמריקאית קלת דעת).

מהי רוח רפאים? מה בורא אותה? מרי עתידה לגלות שאת הרוח שהיא רואה – ומבינה רק לאחר מכן מה ראתה, כפי שנבאה החברה – הביאו בני הזוג איתם. רוח שמייצגת את העסקה המפוקפקת שביצע נד, את הבורות מרצון שלה בכל מה שקשור לעסקיו, את חוסר התקשורת ביניהם, את העוול שנגרם לאדם אחר. כשנדמה לה שהיא רואה דמות רפאים אפורה על הרקע האפור של שעת בין ערביים, בעלה מספק לה הסבר מרגיע. כשהיא חושדת שהוא מסתיר ממנה סוד, היא מתחילה לחוש אי נוחות וחוסר בטחון, אבל מניחה לו להניח את דעתה. כשהוא נעלם עם אלמוני שהופיע יש מאין, ומותיר אחריו מכתב בלתי גמור לעורך דינו, היא להוטה לפענח את פשר ההיעלמות. רק לאחר מכן, הרבה לאחר מכן, היא קושרת את הקצוות ומבינה מה ראתה.

"לאחר מכן" ראה אור לראשונה לפני כמעט מאה ועשרים שנה, אבל נושאיו נותרו רלוונטים. האם ניתן לחמוק מעונש על עוול? האם אפשר לקיים זוגיות אמיתית ללא תקשורת פתוחה? איך ניתן, אם בכלל, להתמודד עם צלו הכבד של העבר? אדית וורטון בונה את הסיפור בהדרגה, חושפת באמצעות תיאורי רגש ומחשבות ונופים את השאלות שבהן היא מבקשת לדון, ומובילה במתינות, מבלי לומר דבר מפורש, אל התובנות.

מומלץ בהחלט (בכל שפה).

Afterward – Edith Wharton

1910

שתי שגיאות שמבצע לבלר עייף ולחוץ בפקודה הגדודית בוראות חיים ומבטלות אותם. סגן נים נברא יש מאין בשל רווח מיותר במילה 'סגנים', שהופכת ל'סגנ נים'. לעומת זאת איתרע מזלו של הסגן המתקדם סינוּחָאיֵב, וליד שמו נכתב כי נפטר. פאבל הראשון, קיסר רוסיה, שחתם על הפקודה, ראה לנכון לתקן את השגיאה הראשונה, ולהפוך את ה'סגנ' ל'סגן', ואף הוסיף בכתב ידו כי יש לשבץ אותו לחיל המשמר. העובדה שהאיש אינו קיים לא הפריעה לאנשי הגדוד להודיע על שיבוצו החדש, ממש כמו שהעובדה שסינוחאיב עמד חי וקיים מול עיני מפקדו לא הפריעה לזה האחרון להכריז כי בשל מותו יש לראותו כמי שהשתחרר מן השרות.

יורי טיניאנוב כתב את סיפורו ב-1928, וביסס אותו על שתי אנקדוטות שנקשרו בתקופת שלטונו של פאבל הראשון, בנה של קתרינה הגדולה. פאבל שלו הוא רודן שפוחד מעמו, והעם הוא המון מדוכא, או אדיש, שנכנע לכל קפריזה אבסורדית של הקיסר ושל עושי דברו. טיניאנוב אמנם הרחיק את סיפורו אל המאה השמונה-עשרה, אך מן הסתם כיוון אל ארצו שאחרי המהפכה.

מקובל לראות את הסיפור כפרודיה על ביורוקרטיה, אבל בעיני הוא מכוון יותר אל העדריות, אל הקלות שבה בני אדם מאמצים את מה שנראה כמקובל והופכים אותו, מבלי לחשוב כלל, לחלק מעצמם. טיניאנוב מתייחס לעדריות הזו ולכוחו של ההמון לא רק בהקשר של החי-המת והמת-החי, אלא גם בהקשרים אחרים, קלילים ומהותיים כאחד. כשהוא מספר על נשות הארמון, הוא מתייחס לאחידות שבאופנה – "כעת הנשים הפכו לרועות צאן עם ראשים מתולתלים". וכשהוא מתאר את תחושותיו של הקיסר כלפי העם, הוא מציין כי "הוא לא פחד מאף אחד מהם בנפרד. אולם יחדיו, הם היו ים והוא טבע בו". בנפרד הם בידיו, אבל אם יחליטו לפנות נגדו, וכמו הים אי אפשר לצפות אם ומתי ולמה יעשו זאת, הוא אבוד.

"הסגן נים" הוא סיפור קצר ומהודק. המתרגם דוד ישראל ארונשטם, שכתב מבוא לספר, מציין בצדק כי למרות האבסורד שבעלילה, ולמרות ההקצנה של דמות הקיסר, הסופר הצליח לא ליצור קריקטורה, והסיפור יכול להקרא כ"פיסת היסטוריה, אזהרה או ביטוי משעשע לאבסורד האנושי".

הסיפור מלווה בהערות שוליים רבות. בחלקן, לטעמי, אין צורך כלל, ורובן צריכות היו להיות מרוכזות בסופו של הסיפור, כדי לאפשר הנאה מקריאה שוטפת. פרט להערה טכנית זו נהניתי מן הסיפור, שליחו לא נס עם השנים.

Подпоручик Киже – Ю́рий Никола́евич (Насо́нович) Тыня́нов

קתרזיס

2022 (1928)

תרגום מרוסית: דוד ישראל ארונשטם